פרשת שמיני – שכרות חיוב ושלילה

י״ב בתשרי ה׳תשע״ט (ספט 21, 2018) | שמיני, עלון בית החולים, חומש ויקרא

שִׁכְרוּת היא כינוי למצב שבו נמצא אדם בהשפעת אלכוהול. רמת השכרות עולה בהתאם לכמות האלכוהול הנצרכת. בממוצע, האלכוהול מתחיל לתת את אותותיו כעשרים דקות לאחר צריכתו. השפעת האלכוהול אינה אחידה, ומשתנה על פי מספר גורמים רמת השכרות עולה עם עליית אחוזי האלכוהול בדם, וככל שהיא עולה – הולכת שליטתו העצמית של השיכור ויורדת. שכרות מוגדרת על פי רוב במצב שבו מאבד האדם שליטה על פעולותיו; תופעת לוואי של שיכרות היא החמרמורת (האנג אובר).  

הפרשה פותחת בחנוכת המשכן, אירוע מכונן בתולדות ההיסטוריה של דור המדבר, אלא שבעיצומו של אירוע  חשוב ומשמח זה קוראת טראגדיה, שני בני אהרן, נדב ואביהוא, מוצאים את מותם במשכן. "וַיִּקְחוּ בְנֵי-אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ, וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת; וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם" (ויקרא פר' י' פס' א'). ומיד לאחר מכן מתואר עונשם: "וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם; וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי ה'" (שם, שם, פס' ב'). הקושי העיקרי בפרשה קצרה זו הוא הגדרת חטאם של נדב ואביהוא, אשר חִייב את המתתם על-ידי ד'. גם העיון במקומות אחרים בתורה שבהם נזכר חטא זה אינו מסייע לפתרון בעיה זו (ויקרא ט"ז א'; במדבר' ג' ד'; במדבר כ"ו ג'). הפרשנים, מחז"ל ועד פרשני ימינו, חלוקים בהבנת פשר חטאם של נדב ואביהוא ומציעים הסברים שונים. המדרש מונה ארבעה דברים שבעטיים מתו: "על הקריבה ועל ההקרבה, על אש זרה ועל שלא נטלו עצה זה מזה" (ויקרא רבה פרשה כ'). חז"ל הוסיפו ומנו, במדרש זה ומדרשים אחרים, חטאים שלא נזכרו בתורה, אך ניתוח של כל אחד מהחטאים מוביל למסקנה שהפגמים בהתנהגותם של נדב ואביהוא הם משני סוגים: האחד – חטאים שהם תוצאה של תפיסה דתית מוטעית; והשני – חטאים שהם תוצאה של תכונות אישיות שאינן הולמות מי שנושא בתפקיד ציבורי, בייחוד בתפקיד רם מעלה. העברה המוגדרת בתורה כ"אש זרה" מתארת במהותה תפיסה דתית שגויה של עבודת ה', והעברה המוגדרת בתורה "בקרבתם לפני ה'" מתארת במהותה עברה התנהגותית ופגם אישיותי. שתי העברות הראשיות ותולדותיהן מקרינות האחת על השנייה וקשורות אהדדי. המדרש המתאר את ארבעת הדברים שבעטיים מתו בניו של אהרון ממשיך ומפרט בכיוון זה:

 

[1][1] במאמר זה ננסה להתחקות אחר הנסיבות שהביאו את הדרשנים להציע פירושים רבים ומגוונים לחידת מותם של נדב ואביהוא. [1][2]

בסוף הפרשה הקודמת, פרשת צו, בה מתואר חטאם של בני אהרון "ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתו, ויתנו בהן אש וישימו עליה קטורת, ויקריבו לפני ד' אש זרה אשר לא צוה אתם" (ויקרא י' א'), ומיד לאחר מכן מתואר עונשם "ותצא אש מלפני ד' ותאכל אותם וימתו לפני ד'" (שם י' ב').סיפור מותם של בני אהרון, נדב ואביהוא, מושך את עיקר תשומת לבו של הקורא בפרשת שמיני. ואם לא די בכך, הרי שסיפור מותם חוזר בשלושה מקומות נוספים בתורה. בפרשתנו ובשני מקומות נוספים מתואר חטאם כהקרבה של אש זרה – "ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא צוה אֹתם" (ויק' י:א וכן במ'ג:ד; כו:סא), ואילו בפרשת אחרי מות מתואר החטא כהתקרבות אסורה: "בקרבתם לפני ה' וימֻתו" (ויק' טז:א). על אף שטרחה התורה ותיארה בפנינו ארבע פעמים את החטא ועונשו, לא נחה דעתם של חז"ל מתיאור החטא, בעיקר משני טעמים: האחד – מעלתם הרמה של נדב ואביהוא שתוארו כ"אצילי בני ישראל" [1][1] בחייהם ואף כי אחרי מותם, כפי שעולה מדברי הנחמה של משה לאחיו: "הוא אשר דבר ה' לאמר בקרֹבי אקדש" (י:ג); והטעם השני – חומרתו של העונש והעיתוי המיוחד, יום חנוכת המשכן. אלה הנתונים שעל-פיהם בחנו חז"ל את תוצאת מעשיהם של נדב ואביהוא ועמדו על הפגמים המהותיים שנפלו בהתנהגותם.

על הקריבה – שנכנסו לפני ולפנים, ועל ההקרבה – שהקריבו קרבן שלא נצטוו. על אש זרה -אש מבית כיריים הכניסו, ועל שלא נטלו עצה זה מזה שנאמר 'איש מחתתו' (י:א) – מעצמו עשו.

כפי שנראה בהמשך, די בכל אחת מן העברות הללו כדי להעמיד בסכנה את ייעודי המשכן.

פורים חל השנה בשבוע הסמוך לפרשת שמיני בה מתואר חטאם של בני אהרון "ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתו, ויתנו בהן אש וישימו עליה קטורת, ויקריבו לפני ד' אש זרה אשר לא צוה אתם" (ויקרא י' א'), ומיד לאחר מכן מתואר עונשם "ותצא אש מלפני ד' ותאכל אותם וימתו לפני ד'" (שם י' ב'). תגובת העם על אובדנם ביום השמיני לחנוכת המשכן קשה ביותר "ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ד'" (שם י'-ו').הקושי העיקרי בפרשה זו הוא הגדרת חטאם של נדב ואביהוא, אשר חייב את המתתם על ידי ד', עונש כל כך חמור כאשר פרטי האירוע אינם ברורים כלל. בדברי חז"ל ובפרשנות רבו הדעות. קבוצת מדרשים אחת מתמקדת באישיותם של השניים "הורו הלכה בפני משה רבם" (ויקרא רבה פרשה כ') "שלא נטלו עצה זה מזה" (שם) "שלא היו להם בנים" (שם) "שלא היו להם נשים" (שם). המשותף לקבוצה זו שאינה נסמכת על הכתובים ואינה מבארת את משמעותה של האש הזרה "אשר לא ציוה אותם ד', החסרונות המתוארים מבטאים פגם באישיותם, חז"ל מלמדים על אותן תופעות פסולות המלוות את הבאים אל הקודש, התנשאות וגאווה מחד, פרישות וההרחקה יתירה מאידך. ישנה קבוצת מדרשים נוספת להם זיקה להקשר הפסוקים "שהיו שתויי יין"(ויקרא רבה פרשה כ') הסבר זה נלמד מסמיכות הפרשיות, שכן בהמשך נאמר לאהרן "יין ושכר אל תשת" (יקרא פ' י' פס' ט') גם שני הטעמים הנוספים כ "מחוסרי בגדים"(שם) או "שנכנסו בלא רחיצת ידיים ורגליים"(שם) קשורים באיסורים הנוגעים לכוהנים אם כי אינם מופיעים בהקשר הישיר לפרשה זו, בספר שמות נאמר על לבישת הבגדים בעת העבודה "והיו על אהרן ועל בניו בבאם אל אהל מועד או בגשתם אל המזבח לשרת בקדש, ולא ישאו עון ומתו" (פ' כ"ח פס' מ"ג) וביחס לרחיצת ידיים ורגליים נאמר "ורחצו ידיהם ורגליהם ולא ימתו" (שם פ' ל' פס' כ"א) בכוונתי לעסוק בטעם "שהיו שתויי יין" ולבאר מדוע חמור כל כך איסור זה עד כדי שגרם למותם של שני בני אהרן.

 

 

שכרות היא כינוי למצב שבו נמצא אדם בהשפעת אלכוהול. רמת השכרות עולה בהתאם לכמות האלכוהול הנצרכת. בממוצע אלכוהול נותן את אותותיו כעשרים דקות לאחר צריכתו. השפעת האלכוהול אינה אחידה, ומשתנה על פי מספר גומרים. לא מעט נהגים קיפחו חיים עקב שכרות, רבים אחרים נשלל רישיונם כשנמצא ריכוז האלכוהול בדמם בשיעור הגבוה מ-0.05%, השיעור המותר במדינת ישראל.

ריכוז האלכוהול בדם, כפי שהוא משתקף בבדיקת המעבדה, נקבע על ידי קצב ספיגת האלכוהול במחזור הדם וקצב סילוקו. האלכוהול מופיע בדם תוך דקות ספורות ממועד השתייה, אך ריכוזו הולך ועולה באיטיות, רק כאשר האלכוהול נספג, מושגת רמה מקסימאלית של ריכוז אלכוהול בדם. גורמים רבים משפיעים על קצב ספיגת האלכוהול, משך זמן השתייה, תכולת האלכוהול במשקה, כמות המשקה וסוגו, כמו גם תכולת הקיבה בזמן השתייה.

במגילת אסתר נאמר שימי הפורים נקבעו "כימים, אשר נחו בהם היהודים מאיביהם, והחדש אשר נהפך להם מיגון לשמחה, ומאבל ליום טוב, לעשות אותם ימי משתה ושמחה, ומשלח מנות איש לרעהו, ומתנות לאבינים"(אסתר פ' ט' פס' כ"ב) מצוות השמחה היא המכנה המשותף לכל מצוות הפורים. השמחה היא המוטיב הבולט ביותר בפרקים האחרונים של מגילת אסתר. כל אחת ממצוות חג הפורים נועדה ליצור ולטפח את השמחה בדרך משלה. השמחה והשתייה בפורים הן מצווה ומנהג גדול. בהקשר למצוות הסעודה בפורים נאמר "מיחייב איניש לאיבסומי בפוריא (חייב אדם להתבסם בפורים) עד דלא ידע (עד שלא ידע) בין ארור המן לברוך מרדכי" (מגילה דף ז' ע"ב). בהמשך מובא סיפור על שניים מחכמי התלמוד שסעדו יחד בפורים וקיימו בעצמם החיוב להתבסם ביין "רבה ורבי זירא עבדו (עשו) סעודת פורים בהדי הדדי (ביחד) איבסום (התבסמו מן היין)קם רבה שחטיה לרבי זירא (קם רבה ושחט את ר' זירא) למחר בעי רחמי ואחייה (למחרת התפלל עליו והחיה אותו), לשנה אמר ליה ניתי מר ונעביד סעודת פורים בהדי הדדי (בשנה הבאה אמר לו רבה יבוא כבודו ונסעד יחד סעודת פורים), אמר ליה לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא (אמר לו ר' זירא, לא בכל שעה ושעה מתרחש נס) (מגילה שם). ביחס לשכרות בפורים רבו הדעות, יש שאמרו שדין זה נדחה מהלכה, והסיפור של רבה ורבי זירא נועד כדי להמחיש מדוע אסור להשתכר, ולפיכך יש איסור חמור להשתכר גם בפורים (רבינו אפרים מובא בר"ן – רבינו ניסים מגירונדי המאה ה-י"ד ספרד), ויש שהסיקו ממה שאירע במעשה רבה ור' זירא לשנה אחרת מסקנה הפוכה שחיוב השתייה לא בטל, אחרת לא הייתה מניעה מלסעוד יחד גם בשנה הבאה, שהרי אם קיים איסור להשתכר אין כל חשש שיקרה שנית מה שאירע בשנה הקודמת.

כשריכוז האלכוהול בדם מגיע לאלפית אחת, 0.1%, מתחילים להופיע שינויים בפעילות המרכזים העליונים של המוח – מצב הרוח ועימו הביטחון העצמי משתפרים, יכולת הריכוז יורדת, כשהריכוז בדם עולה לשיעור 2 אלפיות, 0.2%, המעצורים הנפשיים ממשיכים להתרופף, מה שגורם לשיחה חופשית יותר ולפעמים אף לנטייה לאלימות, דבר המסביר את העובדה כי במקומות בהם מרבית הנוכחים הם צרכני אלכוהול, ישנו סיכוי גבוה לפריצת קטטות. בשיעורים גבוהים מאוד 5 ,6 אלפיות, 0.5-0.6% האדם נתון לסכנת חיים ממשית.

מאמר תלמודי זה ממנו עולה שיש להשתכר בפורים הובא להלכה "חייב איניש (איש) לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" (או"ח סי' תרצ"ה סעי' ב'). ואולם נחלקו הדעות מהו גדר החיוב, היו שהצביעו על כך שהחיוב הוא "להתבסם" ולא "להשתכר", דיוק שהוא מוקשה לאור המשכו של אותו מאמר בדבר ההתבסמות "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", דרישה שנראית כמעבר להתבסמות גרידא, ואכן מעיון בדברי הפוסקים נראה כי צומצמה ההוראה מאוד, חוסר הידיעה בין "ארור המן וברוך מרדכי" קיים גם במהלך שינה "ושותה יין עד שישתכר וירדם בשכרותו" (רמב"ם פ"ג מהל' מגילה הט"ו), לדעת הרמב"ם משמעות הביטוי "עד דלא ידע", אינה שכרות אלא שינה מתוך התבסמות. יש  מי שאף הוסיף על דבריו של הרמב"ם "ויש אומרים דאין צריך להשתכר כל כך, אלא ישתה יותר מלימודו"(רמ"א שם). בביאור הלכה בשם המאירי  כתב "…ומכל מקום אין אנו מצווים להשתכר ולהפחית עצמנו מתוך השמחה שלא נצטווינו על השמחה של הוללות ושל שטות אלא בשמחה של תענוג…" (שם ד"ה "עד דלא ידע"). ויכוח ער ניטש בשאלה האם "עד דלא ידע" הוא "עד ועד בכלל", דהיינו שחובת השכרות היא להגיע למצב הזה כולל אותו מצב, או "עד ולא עד בכלל", וזהו רף עליון שאליו אין להגיע.

האיסור לנהגו ברכב במצב של שכרות מעוגן בפוקדת התעבורה ובתקנה לתקנות התעבורה נקבע מתי יראו את הנהג כשיכור. אלא שהפער שבין ממצאי הבדיקה במועד הדגימה לבין שעת הנהיגה מזכה לא אחת מחמת הספק נהגים שנחשדו בעבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול, אף אם ימצא בדמם ריכוז הגבוה בהרבה מן המותר לפי החוק בשעת הדגימה, שאז כבר הספיק אחוז האלכוהול לעלות ולהגיע לרמה שהיא מעל המידה הקבועה בחוק.

שכרות ועבודת מקדש אינם עולים בקנה אחד, זהו הפשר לאותה דעה בחז"ל לפיה מיתת בני אהרון נבעה מהיותם "שתויי יין", עבודת מקדש מצריכה צלילות הדעת, ריכוז, שליטה עצמית ודיוק, שכרות פוגעת בכל באלו,  התוצאות הרות אסון "…ויקריבו לפני ד' אש זרה אשר לא צוה אתם" (ויקרא י' א'), שניים מטובי בניו של העם היהודי, "איבדו ראש" ונקטפו חיים. גישה אחראית זו מאפיינת את יחסה של היהדות לחיים בכלל ולשמחת החיים בפרט, דמותו של השיכור המתגולל ביינו מוקצית היא ודחויה, אפילו במועד ובעת שמחת החג כותב  הרמב"ם את הדברים הבאים  "כשאדם אוכל ושותה ושמח ברגל לא ימשך ביין ובשחוק ובקלות ראש ויאמר שכל מי שיוסיף בזה ירבה במצות שמחה, שהשכרות והשחוק הרבה וקלות הראש אינה שמחה אלא הוללות וסכלות ולא נצטוינו על ההוללות והסכלות אלא על השמחה שיש בה עבודת יוצר הכל שנאמר "תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב" הא למדת שהעבודה בשמחה, ואי אפשר לעבוד את השם לא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שכרות" (רמב"ם הלכות יום טוב פרק ו' הלכה כ'). אלא שליין יש גם יתרונות וכידוע "יין ישמח לבב אנוש" (תהילים ק"ד ט"ו), בכוחו להסיר עכבות ולגלות איכויות חבויות "יין ניתן בשבעים אותיות, וסוד ניתן בשבעים אותיות, נכנס יין – יצא סוד" (סנהדרין דף ל"ח ע" א). סיפור מגילת אסתר מתחיל ומסתיים במשתאות, הגזרות נגזרות ואף מבוטלות כחלק ממסיבות יין, ממשתאות, שונה היא מגילה זו מאופיים של יתר ספרי התנ"ך, ההשגחה האלוקית המלווה את ההיסטוריה היהודית אינה גלויה אלא נסתרת "אסתר מן התורה מנין? ואנכי הסתר אסתיר"  (חולין דף קל'ט ע"ב), גם את הכעוס אלוקים מכווין, לעיתים יש צורך בצחוק ובאירוניה, בקצת פחות חשיבות ופולחן אישיות, מקורו של הצחוק במפגש עם הבלתי צפוי, ועם הבלתי מתוכנן. בצחוק ובשמחה יש משהו שמשחרר את האדם ופותח בו אופקים חדשים, מאפשר לחשוב מחוץ לקופסה, ולגלות מאווים עמוקים, החשש מפני הזליגה למחוזות ירודים מחייב שימת לב ואחריות אישית, אפשר שכך גם יתפרש המעשה ברבה ור' זירא, שהובא לעיל, "רבה" בתרגום לעברית, גדול. ר' זירא (זעירא) בתרגום לעברית, קטן. כשהדברים הגדולים מתגברים על הקטנים (נשחטים), חוזרת שמחת החיים, "לא כל יום פורים" אך פעם בשנה הניחו מקום גם לקולות אחרים.

 

 

בברכת שבת שלום ופורים שמח

הרב אברהם רזניקוב

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד