פרשת תודלדות – סינדרום התאומים

י״א בתשרי ה׳תשע״ט (ספט 20, 2018) | חומש בראשית, עלון בית החולים, תולדות

לידת תאומים עוררה מאז ומעולם עניין רב, הן בתחום הרפואי והמיתולוגי והן בתחום ההלכתי. תאומים הם אחים אשר נולדו באותה לידה, ויכולים להיות מזוויג זהה או שונה. תאומים זהים הם תוצאה של התחלקות הביצית המופרית, המהווה את העובר הראשוני לשניים או יותר, כך נוצר מצב שבו לשני יצורים נפרדים יש מטען גנטי זהה. תאומים שאינם זהים, מקורם בשתי ביציות נפרדות. כיון שהמקום ברחם האישה מוגבל, הריון תאומים נחשב תמיד להריון בסיכון גבוה, האם קיימות השלכות הלכתיות ללידת תאומים?

במרכזה של פרשת תולדות עומד סיפור לידתם של עשו ויעקב, בניהם התאומים של יצחק ורבקה "וימלאו ימיה ללדת והנה תומים בבטנה" (בראשית כ"ה כ"ד). הפרשנים עמדו על כך שהכתוב חיסר אות אחת וכתב, 'תומים' ולא 'תאומים', בעוד שאצל לידת תמר נכתב: "ויהי בעת לדתה והנה תאומים בבטנה" (בראשית ל"ח כ"ז). רש"י הבחין בכך וכתב: "וימלאו ימיה, אבל בתמר כתיב 'ויהי בעת לדתה', שלא מלאו ימיה כי לז' חודשים ילדתם. 'והנה תומים' – חסר, ובתמר 'תאומים' – מלא, לפי ששניהם צדיקים, אבל כאן אחד צדיק ואחד רשע" (רש"י שם). תוספת ביאור מעניינת נמצאת בפירושו של הנצי"ב מוולוזי'ן  "והנה, משמעו פלא, מה שלא עלה על דעתה, היינו שהיו 'תומים' בבטנה' ולא תאומים. וזהו החידוש שכסבורה שההפרד שביניהם יהיה בצאתם ממעיה, אבל בבטן המה תאומים, אבל לא כן גם בבטן המה 'תומים' בלא אל"ף ללמד שהיו חלוקים" (העמק דבר שם). כלומר, עוד בטרם הגיחו לאוויר העולם, כבר בבטן אמם חושפת אותנו התורה לניצניו של המאבק בין שני אחים התאומים המייצגים לאומים שונים, תרבויות ואמונות שונות. השוני ביניהם ניכר בשיאו של ההיריון  "ויתרוצצו הבנים בקרבה…" (שם כ"ב), "תחושת הבטן" לא הטעתה, מן ההתחלה הייתה סוג של מלחמה שאינו מאפשר לעבור לסדר וללדת בשלווה "… ותאמר אם כן למה זה אנכי…" ההתנהגות המוזרה של העוברים הטרידה את מנוחתה של האם, וזו פנתה לדרוש את ד' "…ותלך לדרוש את ד'(שם כ"ב), הכוונה, "לבית מדרשו של שם"( רש"י שם). התשובה שניתנה לה "…ויאמר ד' לה שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו ולאום מלאום יאמץ ורב יעבוד צעיר"(שם כ"ג), תשובתו של ד' לאם המוטרדת מבהירה את פשר ההתרוצצות, שיש בה רמז לעתיד שנכון להם ולצאצאיהם, על אף היותם אחים תאומים, הם מייצגים שני לאומים, שיחסי הגומלין ביניהם, יחסים של שנאה ותחרות על פני הדורות, וכפי שתוארו הדברים במדרש "…ר' יוחנן אמר, זה רץ להרוג את זה וזה רץ להרוג את זה, ריש לקיש אמר, זה מתיר ציוויו של זה וזה מתיר ציוויו של זה...(בראשית רבה ס"ג ו') הויכוח בין שני החכמים נסב על פשר המילה "ויתרוצצו", ר' יוחנן מתאר מלחמה פיזית כשכל אחד מנסה להרוג את חברו, המילה "ויתרוצצו" כוללת בתוכה את שני השורשים, רו"ץ, ורצ"ץ, זה מנסה לרוץ ולרוצץ, וכך גם חברו, ואילו לריש לקיש נדרשת המילה "ויתרוצצו" כנוטריקון "ויתר ציוויו" זה מתיר את הציווי, וחברו גם הוא מתיר את הציווי מצידו, מאבק אימננטי, שאינו תלוי בזמן ובנסיבות, בין שני עמים שיתהוו מהם, סופו של המאבק יוכרע בניצחונו של הצעיר "ורב יעבוד צעיר".

ככל שהתחלקות הביצית המופרית מתרחשת מאוחר יותר, כך חולקים העוברים ביניהם יותר "משאבים" בזמן ההיריון. אם הביצית המופרית מתחלקת לשניים ב-3 הימים הראשונים, נוצרים תאומים זהים שלכל אחד שלייה ושק הריון משלו. אם החלוקה מתרחשת בין היום ה-3 ל-8, נוצרים עוברים שלכל אחד שק הריון משלו, ושלייה אחת לשניהם. אם החלוקה מתרחשת בין היום ה-8 ליום ה-12 נוצרים עוברים שלהם שק הריון ושלייה משותפת.

חז"ל הכירו במנגנון היצירה של תאומים זהים "שני אחים תאומים, טיפה אחת הייתה ונחלקה לשנים" (יבמות יבמות צ"ח ע"א, נידה כ"ז ע"א). כמו כן ידעו חז"ל על ההבדל בין תאומים זהים ("שפיר אחד") לבין תאומים שונים ('שני שפירים') (אהלות פ"ה מ"ז). באופן כללי יש לציין כי לידת תואמים לא הייתה תופעה מצויה בזמן העתיק, ולפיכך נאמר בלידת יעקב ועשו "והנה תומים בבטנה", שבכל דבר חידוש רגיל המקרא לומר כן (רשב"ם שם כ"ה כ"ד). למרות היותם תאומים, אין יעקב ועשו תואמים, על עשו מציין הכתוב שתי תכונות גופניות בולטות, צבע שערו האדום, ושעירותו "ויצא הראשון אדמוני כלו כאדרת שער ויקראו שמו עשו…" (שם כ"ה). לגבי יעקב לא מציין הכתוב כאן תכונות גופניות, אלא פעולה מצדו המתארת תכונות אופי "…אחרי כן יצא אחיו וידו אחזת בעקב עשו ויקרא שמו יעקב" (שם), הוא מגיח מרחם אמו כשידו אוחזת בעקב עשו המסמל את המאבק העיקש להשגת הבכורה. השמות שניתנו לכל אחד מהשניים תואמים עובדות אלו. בכתב עת מדעי נתמכה ההשערה שהיו השניים 'תאומים זהים' על אף השונות שביניהם, וזאת כדי לבאר את העובדה שיעקב אוחז בעקבו של אחיו בעת יציאתם, לאור האפשרות שתואמים זהים יהיו בעלי שליה אחת, ושק היריון אחד. עם כל זה לא נשללה האפשרות שהיו הם 'תאומים לא זהים', המופרים מביציות נפרדות, ומתפתחים בשקי היריון ובשליות נפרדות, ובעת יציאתם לאוויר העולם נקרעו השקים וכך אחז האחד בעקב השני, רעיון כזה מובא בפירושו של ר' אברהם אבן עזרא, שהיה רופא שגישר בין טבעו של עולם לבין פשוטו של מקרא "ופליאה גדולה הייתה זאת הלידה בעבור שכל בן אדם יוצא בשליה שהיא מכסה עליו והנה שתי השליות נפתחו רגע אחד" (בראשית כ"ה כ"ה).

ההבחנה בין תאומים זהים לבין תאומים שונים נעשית בכמה מישורים, בכ 55% מהתאומים נקבע סוגם מיד לאחר הלידה, כאשר ב35% המינים הם שונים, דבר המגדירם כתאומים שונים, ובכ 20% ניתן לאבחנם כתאומים זהים על סמך בדיקת השלייה.  בכ45% מהתאומים נקבעת האבחנה בגיל מאוחר יותר, על סמך קני מידה פיסיים, מבנה גוף צבע השער וקשתית העין, טביעת אצבעות וכדו' כמו כן ניתן לקבוע את סוג התאומים ע"פ בדיקת סוגי הדם הראשיים והמשניים, אנזימים שונים והתאמת רקמות.

באותו מאמר ניתן הסבר לעובדה שעשו יצא "אדמוני", סוג של 'סינדרום' הגורם לכדוריות דם אדומות מרובות יותר אצל אחד מן התאומים, התופעה נוצרת כתוצאה מהעברת דם בין העוברים, כתוצאה מאותה העברת דם, עלול עובר אחד לסבול מאנמיה, עקב איבוד הדם לטובת ה"מקבל", ואילו העובר ה"מקבל" יסבול מבצקת עקב עודף דם. ככל שחומרת התופעה גדולה יותר כך הסכנה לחיי העוברים גדלה. כדי שתופעה זו תתרחש חייבים זוג התאומים לחלוק את אותה שליה, אליה מחוברים שניהם בכלי הדם העוברים בחבל הטבור, דבר זה נותן פשר מובן וקרוב למילה "אדמוני". גם הפרשנות הקלאסית העלתה סברה דומה בפירוש 'בעל הטורים' (ר' יעקב בן אשר ספרד 1296-1343 לערך, שכונה "בעל הטורים" על שום פירושו ההלכתי המקיף המחולק לארבעה חלקים, טורים) נכתב "אדמוני""מלמד שהשחית רחם אמו ונתגולל בדם" (שם כ"ה כ"ה). פרשן אחר כתב "לפי ששאבו שניהם מדם בטנה כל אחד לפי כוחו זה הטוב וזה הרע ועל כן ויתרוצצו הבנים בקרבה שכל אחד לא הניח לחברו לשאוב מחלקו" (ליקוטי אנשי שם) תאור הקרוב מאוד לתופעה המכונה בשם 'סינדרום התאומים'. שונים מאוד היו תאומים אלו, התורה מתארת את שאירע לאחר שבגרו הנערים "ויגדלו הנערים ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה, ויעקב איש תם ישב אהלים"(שם כ"ז). בקטנותם לא ניכרו כל כך ההבדלים שביניהם למעט המראה אך משגדלו השונות ההתנהגותית בלטה "כל זמן שהיו קטנים לא היו נכרים במעשיהם ואין אדם מדקדק בהם מה טיבם, כיון שנעשו בני שלש עשרה שנה זה פירש לבתי מדרשות וזה פירש לבתי ע"ז"(בראשית רבה ס"ג י', מובא ברש"י) בעת שבגרו פנה כל אחד מהם לכיוון שונה בתכלית, תיאור מפורט יותר ניתן למצוא במדרש "ויגדלו הנערים, רבי לוי אמר משל להדס ועצבונית שהיו גדילים זה על גבי זה וכיון שהגדילו והפריחו זה נותן ריחו וזה חוחו, כך כל י"ג שנה שניהם הולכים לבית הספר ושניהם באים מבית הספר, לאחר י"ג שנה זה היה הולך לבתי מדרשות וזה היה הולך לבתי עבודת כוכבים, א"ר אלעזר צריך אדם להיטפל בבנו עד י"ג שנה מיכן ואילך צריך שיאמר ברוך שפטרני מעונשו של זה", (בראשית רבה פרשה ס"ג).

תאומים זהים על אף היותם שני יצורים נפרדים, הם בעלי מטען גנטי זהה לחלוטין, אולם הם אינם בהכרח זהים באופיים. עם זאת, מחקרים הוכיחו כי תאומים זהים אשר גדלו בנפרד היו דומים זה לזה בתכונותיהם, במחוותיהם ובתחומי העניין שלהם. ממצאים אלו תומכים בתיאוריה כי לרובן של התכונות האנושיות קיים גורם גנטי, בתחום האינטליגנציה הוכח שחשיבותה של התורשה עולה בהרבה על חשיבות הסביבה.

בהלכה מצינו מספר הלכות שדנו בייחוד לגבי מצב של תאומים למשל בדיני מילה וברכותיה – הרשב"א נשאל: "היאך אנו נוהגין בב' תאומים שנולדו ביום אחד ונימולים ביום אחד – אם ברכה אחת לשניהם בין לאב ובין למוהל או אם ברכה לכל אחד ואחד" (שו"ת הרשב"א ח"א סי' שפ"ב) בתשובתו כותב הרשב"א : "לא בא מעשה לידנו בדבר זה שאגיד לך מה אנו נוהגים בו", אך מצד ההלכה פוסק הוא שיש לברך ברכה אחת על שתי המילות (שם, שם). שאלה זו חזרה בתשובותיהם של ראשונים אחדים, כגון הרא"ש, הפוסק כהרשב"א, "ואפילו לא היה התינוק השני שמה בשעה שמלו את הראשון" (שו"ת הרא"ש סי' כ"ו אות ד'). הריב"ש, המציין שבעל העטור והמהרי"ט פסקו לברך פעמיים, אך לדעתו "לא הסכימו להלכה, כבודם במקומם מונח", ופוסק לברך רק פעם אחת (שו"ת הריב"ש סי' שפ"ד). והמהר"ם מרוטנבורג, שאף הוא פסק לברך פעם אחת, ומביא שכן פסק רבנו שמחה (שו"ת מהר"ם מרוטנבורג ח"ד סי' ז') . ואמנם בשו"ת דרכי נועם מביא שהמנהג במצרים לברך כל הברכות של המילה, וכן ברכת שהחיינו, על כל אחד ואחד מהתאומים בפני עצמו (שו"ת דרכי נועם חיו"ד סי' ז'). מצינו ואריאציה לבעיה שלפנינו בתשב"ץ: "שני תאומים, שנולד אחד מהול – אם די בברכה אחת לשניהם, ר"ל אשר קידש ידיד מבטן, וגם אם חייב לברך על הטפת הדם". ומסקנת המחבר לברך רק ברכה אחת, ולדעתו – כדעת הראשונים שהבאתי לעיל – שבכל תאומים אין לברך אלא ברכה אחת, "וכן נהגתי אני בכאן כן בשני תאומים נולדו בכאן, וכן נהגו על פי הוראתי במקומות אחרים, וכן שמעתי שנוהגין כן בהרבה מקומות, אלא שהם מביאים כוס לכל אחד ואחד". כמו-כן מעיר שאין להקשות היאך מלין שני תינוקות כאחד מטעם שאין עושים מצוות חבילות-חבילות, כי "מילה דרמיא על אב וכל חד וחד מיחייב למימהל בריה לא הוו מצוות חבילות חבילות אם יוצאים בברכה אחת" (שו"ת התשב"ץ ח"ב סי' מ"ב).

בברכת שבת שלום  – הרב אברהם רזניקוב

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד