פרשת תולדות – התפילה וחשיבותה

י״א בתשרי ה׳תשע״ט (ספט 20, 2018) | חומש בראשית, עלון בית החולים, תולדות

ברפואה קיים ויכוח סוער על השימוש בהמתות חסד כדי לזרז את קיצם של חולים סופניים ולגרום למותם, כדי לקצר את תקופת סבלם, לצד המתת החסד האקטיבית קיים סוג נוסף של המתת חסד שבו נעשה שימוש נרחב ברפואה והוא על ידי הימנעות מטיפולים מאריכי חיים במקרים שבהם לא ישנו את מצבו של החולה הסופני, אם הוא סובל או נטול הכרה.

הפרשה פותחת בסיפור לידת יעקב ועשו "ואלה תולדות יצחק בן אברהם…" (בראשית פר' כ"ה פס' י"ט). רבקה הייתה עקרה אך בניגוד לשרה ורחל, לא מסופר דבר על מצוקת רבקה בגין עקרותה, הכתוב רק מזכיר כבדרך אגב עובדה זו, "כי עקרה היא". לאחר כעשרים שנות נישואים, היא פונה לבעלה בבקשה שיתפלל עליהם שיפקדו, "ויעתר יצחק לד' לנכח אשתו כי עקרה היא ויעתר לו ד' ותהר רבקה…" (שם, שם, כ"א). חז"ל עמדו על תופעה חוזרת זו של עקרות אצל האימהות והציעו הסבר: "אברהם אשתו עקרה ויצחק אשתו עקרה ולמה נתעקרו האמהות אמר ר' לוי בשם רבי שילא דכפר תמרתא ורבי חלבו בשם רבי יוחנן שהיה הקב"ה מתאווה לתפלתן אמר הקב"ה עשירות הן נאות הן אם אני נותן להם בנים אינן מתפללות לפני" (מדרש תנחומא, תולדות ט'), כלומר, הקב"ה מתאווה לתפילתן של אמותינו הצדיקות ועל כן מנע מהן פרי בטן. לפי המדרש, רבקה פונה אל בעלה שיתפלל לאור התקדים ההיסטורי שתפילת אברהם הועילה לשרה אמנו. בפועל שניהם מתפללים "ויעתר יצחק לנוכח אשתו כי עקרה היא ויעתר לו…." (שם, שם, כ"א). רש"י פירש את המילים "לנוכח אשתו" באופן הבא "זה עומד בזוית זו ומתפלל וזו עומדת בזוית זו ומתפללת" (רש"י שם), לאמר שניהם עסוקים בתפילה. יצחק מבקש שהבטחת הזרע לאברהם תתממש. המילה "ויעתר" היא לשון חזקה לתפילה "הרבה והפציר בתפילה" (רש"י). במדרש מתוארת תמונה מרגשת, החושפת אינטימיות הקושרת בקשר בלעדי את רבקה ליצחק וכורכת את גורלם זה בזו. "מלמד שהיה יצחק שטוח כאן והיא שטוחה כאן, ואומר: ריבונו של עולם, בנים שאתה נותן לי יהיו מן הצדקת הזו. אף היא אמרה כן: כל בנים שאת עתיד ליתן לי יהיו מן הצדיק הזה". (בראשית רבה פרשה ס"ג), שניהם מכירים במעלת בן זוגם ואינם מוותרים על חלקו בפרי בטנם.

בשבועת היפוקרטס נאמר: לא אתן סם המוות לשום אדם, גם אם יבקש זאת ממני, ואף לא אציע לו זאת". אסף הרופא קבע: "אל תצודו להמית כל נפש במשתה עקר". ואטוס לוזיטוס קבע בשבועתו: "לא נתתי לאיש לשתות משקה מוות. בתפילת הרופאים של יעקב צהלון נאמר: "אם אבוא לידי איזה חולה שקרבה פקודתו ואנושה מכתו, יהי רצון שלא אגרום קירוב מיתתו.

המדרש פורש מחלוקת בין ר' יוחנן וריש לקיש על משמעות המילה "ויעתר". "ר' יוחנן אמר: ששפך תפילות בעושר, ריש לקיש אמר: שהיפך את הגזירה, ולפום קריין ליה, עתרא, דאפך אידרא (ולפיכך קוראים לו עתר (קלשון)- שמהפך את הגורן) (בראשית רבה פרשה ס"ג אות ה'), ר' יוחנן על בסיס לשוני דורש מלשון עתיר (עשיר), שהעתיר יצחק תפילות הרבה ובעושר, על הקב"ה, ואילו ריש לקיש דורש "ויעתר" מלשון עתר (קלשון), כלומר, ככלי עבודה חקלאי, שהמהפך את התבואה בגורן. לדעת ריש לקיש ניסה יצחק בתפילתו, להפוך את גזרת הקב"ה על פיה מעיקרה, וכפעולתו של העתר המהפך את התבואה בגורן, כך ניסה להפוך את גזרת העקרות. גם על הפסוק "כי עקרה היא"- דרש ריש לקיש ולפיו "עיקר מיטרין לא הוה לה" (שם, שם) כלומר, "עקרה" מלשון עיקר, שעיקר הרחם לא היה לה, (שם, שם). משמע בתפילה ניתן להפוך גזרת השמיים. גישת המדרש רואה בתפילה תפקיד פשוט ומובן – למלא את המבוקש "על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לד'", ועל תגובת ד' נאמר, "ויעתר לו ד'" (פס' כא"), לשון נופל על לשון, דבר המבליט את הקשר שבין התפילה ובין היענות. בעקבות פנייתו לד' לשינוי המציאות זכה יצחק, והקב"ה קיבל את תפילתו- ואשתו נפקדה. החיסרון הוא החלל הפנוי שנוצר בחייו של האדם, המאפשר לו להפנות את ליבו לאביו שבשמיים, בדרך זו רבינו בחיי על הפסוק הנ"ל מפרש: "הכתוב היה ראוי להקדים ולומר "ותהי רבקה עקרה" ואחר כך "ויעתר יצחק לד' כי עקרה היא" ומה שהקדים התפילה למדנו שהקדים העיקר…כי התפילה סיבת העקרות, ולומר לך שלא נתעקרה אלא כדי שיתפללו שניהם על הדבר…" (רבינו בחיי שם), כלומר, אין התפילה אמצעי לרפואה מהעקרות אלא ההיפך הוא הנכון – העקרות היא אמצעי להביא לתפילה (רבינו בחיי שם, כך גם פירש בכד הקמח, בערך 'תפילה').

כמה סיבות חברו יחדיו בשנים האחרונות, וגרמו להחרפה ניכרת בבעייתיות המוסרית של נושא זה: הקדמה האדירה בידע המדעי-רפואי ובאמצעים הטכנולוגיים המאפשרים את הארכת החיים באופן מלאכותי בשלבים סופניים, בתנאים ובמצבים שבעבר היו בלתי אפשריים ריבוי האנשים המעורבים בטיפול בחולה הנוטה למות.

כאשר נענתה תפילתם של יצחק ורבקה, 'ותהר רבקה אשתו', לא נפתרו כל הקשיים, "ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי ותלך לדרש את ד'" (שם, שם, כ"ב). רבקה מואסת בחייה 'אם כן למה זה אנכי', בשל ההיריון הקשה, מדוע ההיריון קשה עליה מנשוא? הרמב"ן בפירושו מביא את פירוש רש"י והאבן עזרא וכותב: "ותאמר אם כן למה זה אנכי- אם כן גדול צער העיבור, למה זה אנכי מתפללת ומתאווה על ההיריון. לשון רש"י. ואיננו נכון. ורבי אברהם אמר כי שאלה את הנשים אם אירע להם ככה ותאמרנה לא, ותאמר אם כן – הדבר והמנהג, למה זה אנכי – בהיריון משונה. והנה הכתוב חסר ואיננו שלם בפירוש הזה. והנכון בעיני כי אמרה: אם כן יהיה לי, למה זה אנכי – בעולם, הלוואי אינני, שאמות או שלא הייתי…ותלך לדרוש את ד'לשון רש"י להגיד מה יהא בסופה. ולא מצאתי דרישה אצל ד' רק להתפלל…" (רמב"ן שם, שם), לדעת הרמב"ן רבקה שבה ומתפללת אל ד' לא בשל כפיות טובה או תבוסתנות, אלא כדי שיסייע לה לעמוד בייסורים שפקדוה, או שיגאלנה מהם במותה. הרמב"ן מסתייע בפירושו בפסוק מספר איוב "ולמה מרחם הוצאתי אגוע ועין לא תראני, כאשר לא הייתי אהיה מבטן לקבר אובל…" (איוב פרק י' פס' י"ט), מזעזע לחשוב על רבקה ההרה בדמותו של איוב השבור ורצוץ המבקש את מותו ומייצר על יום לידתו. ההתרוצצות בקרבה והתשובה שהיא מקבלת שהתאומים אשר בקרבה יהיו במלחמה מתמדת מרחם ומלידה, מביאה את רבקה לבקש 'הלוואי אינני, שאמות או שלא הייתי'. השאלה על מה ראוי להתפלל היא שאלה קשה. לפעמים, ליד מיטתו של חולה שמתייסר בייסורים קשים, לא ברור אם לבקש על חייו ורפואתו או אדרבה, עדיף לבקש שייגאל מייסוריו.

מספר משתנים קובעים את היחס לחולה הנוטה למות, רצון החולה, דעת המשפחה, עמדת הרופא, הביטחון הרפואי באבחנה ובתחזית, הסבל והכאב הקיימים והצפויים, ובעיקר הגישה הערכית למצבו של החולה מצד המשפחה, הצוות המטפל, והחברה. גם לדעת האתיקה הכללית אין בשום אופן ליטול את החיים בידיים מחד, מאידך, גם ההלכה מסכימה שלא בכל מצב יש צורך להשתמש בטיפולים מאריכי חיים בכפייה או בכוח.

בכמה מקורות יש התייחסות למניעת טיפול מאריך חיים, התלמוד מספר על יום מותו של רבי יהודה הנשיא, תלמידיו גזרו תענית, והתפללו לרפואתו ולהמשך חייו, אבל אמתו שראתה את צערו הגדול, אמרה שעליונים מבקשים את רבי, ותחתונים מבקשים את רבי, יהי רצון שיכופו עליונים את התחתונים, ועשתה מעשה כך שהתלמידים ישתתקו מתפילתם, וכך נפטר רבי (ע"פ כתובות דף ק"ד ע"א) יש מי שהוכיח ממעשה רבי, שלפעמים צריך לבקש רחמים על חולה שמצטער הרבה, ואי אפשר לו שיחיה- שימות (ר"ן נדרים דף מ' ע"א ד"ה 'אין מבקש'), ומכאן יש מוכיחים, שמותר להימנע מלהאריך חיי סבל של חולה הנוטה למות ומותר במקרים אלו אף להתפלל למותו של החולה "הנה בדבר אם יש אנשים חולים כאלו שאין ליתן להם איזה מיני רפואות להאריך חייהם קצת יותר, הנה מפורש בכתובות ריש דף ק"ד בעובדא דפטירתו של רבי…(מעשה שפחת רבי יהודה הנשיא), ונקט זה הגמ' לאשמועינן שאיכא לפעמים שצריך להתפלל על האדם כשמצטער ואין מועילין מיני רפואות לרפאותו, והתפלות שיתרפא לא נתקבלו, שצריך להתפלל עליו שימות, כי אמתיה דרבי היתה חכמה בדיני התורה והיו למדין ממנה רבנן לפעמים… ומשום הכי קאמר דהמבקר את החולה גורם לו שיחיה היינו שמועיל בתפלתו אפילו לחיות שזהו ברוב החולים וזהו שצריך המבקר להתפלל ברובא דרובא פעמים, ומי שאינו מבקר אין צורך לומר שאינו מועילו לחיות אלא אפילו היכא דאיכא ליה הנאה במיתה אפילו אותה זוטרתי אינו מהנה (כשאינך מבקרו ומתפלל למותו מנעת ממנו "הנאה" זו שלא להתייסר עוד), הרי דהר"ן מביאו באינשי כהאי גוונא שהרופאים מכירין שאי אפשר לו להתרפאות ולחיות, ואף לא שיחיה כמו שהוא חולה בלא יסורין אבל אפשר ליתן לו סמי רפואה להאריך ימיו כמו שהוא נמצא עתה ביסורין, אין ליתן לו מיני רפואות אלא יניחום כמו שהם…" (שו"ת אגרות משה חושן משפט חלק ב' סימן ע"ג). כלומר, במקרים בהם לא ניתן לרפאות את החולה, וכל התועלת בביקור החולים היא בתפילה שמתפללים למותו כדי להקל על ייסוריו, גם זה חלק מממצות ביקור חולים. מעשה דומה מובא בתלמוד, כאשר מת ריש לקיש, חברו ללימוד התורה של ר' יוחנן ,השתבשה עליו דעתו של ר' יוחנן מרוב צער על אבדן החברותא, אזי, ביקשו עליו החכמים רחמים כדי שימות, וכך היה (בבא מציעא דף פ"ד ע"א).

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד