פרשת תזריע מצורע – אילחוש – בטרם תחיל ילדה

י״א באייר ה׳תשפ״א (אפר 23, 2021) | עלון בית החולים, חומש ויקרא, תזריע, מצורע

ההרדמה האפידורלית נמצאת בשימוש כבר כמאה שנה, ולמיילדות היא נכנסה לפני עשרות שנים. מדובר על הרדמה מקומית המבוצעת על-ידי החדרת חומר מאלחש לרווח האפידורלי, שהוא המרווח שבין השיכבה החיצונית הקשה המקיפה את חוט השידרה (דורה) לבין המרווח הקשתי, הפנימי יותר, שבו נמצא נוזל המקיף את חוט השידרה – מרכז העצבים.

קורבן היולדת מפורט בתחילת פרשת תזריע "אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים…בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע וְאֶל הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא עַד מְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ. וְאִם נְקֵבָה תֵלֵד וְטָמְאָה שְׁבֻעַיִם…וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ לְבֵן אוֹ לְבַת תָּבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה וּבֶן יוֹנָה אוֹ תֹר לְחַטָּאת אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד…וְכִפֶּר עָלֶיהָ וְטָהֲרָה מִמְּקֹר דָּמֶיהָ זֹאת תּוֹרַת הַיֹּלֶדֶת לַזָּכָר אוֹ לַנְּקֵבָה…" (ויקרא י"ב, א'-ז'). פשוטו של מקרא אינו מגלה כל עניין רפואי, ואין בפרשה הנדונה עתה, כל היבט רפואי הפרשה עוסקת באשה שילדה, ונטמאה בשל כך, בעוד הקורבן מאפשר לה שיבה אל הקודש. ביום הארבעים ואחד ללידת בן, או שמונים ואחד ללידת בת, על היולדת להביא קורבן לבית המקדש, כבש לעולה, ועוף לחטאת. אם היולדת ענייה, ואינה יכולה להביא כבש לעולה – היא יכולה להסתפק בעוף לעולה ועוף לחטאת. עד הבאת הקורבנות היא מנועה מלהיכנס לבית המקדש ומלאכול מבשר קורבנות. על קרבן החטאת שמביאה היולדת ישנה שאלה מפורסמת. וכי מה חטאה היולדת שעליה להביא קורבן הבא בדרך כלל על חטא? לשאלה זו הוצעו תשובות שונות. בתלמוד מובא ששאלה זו נשאל ר' שמעון בר יוחאי, "מפני מה אמרה תורה יולדת מביאה קרבן? אמר להן, בשעה שכורעת לילד, קופצת ונשבעת שלא תזקק לבעלה, לפיכך אמרה תורה תביא קרב" דהיינו, בשעת הלידה נשבעת האישה "לא אלד עוד"! על כך מכפרת בהבאת הקורבן . עמדה זו מותקפת על ידי רב יוסף "והא מזידה היא ובחרטה תליא מילתא ועוד קרבן שבועה בעי איתוי" (נידה ל"א ע"ב), כלומר, מעשיה מבטאים מודעות ואין זו שגגה, אופיו של קורבן חטאת הבא על השגגה אינו תואם את מעשיה של האם. בספרא מובא "…כל שהיא באה על חטא הקדים חטאת לעולה, כאן שאינה באה על חטא הקדים עולה לחטאת, כל מקום ששנים באים תחת חטאת הקדים חטאת לעולה, כאן שאין שנים באים תחת חטאת הקדים עולה לחטאת …" (ספרא תזריע פרשה א'). כלומר, אין מדובר בחטא. רבינו בחיי טוען שהחטאת באה על החטא הקדמון – חטא אדם הראשון, שהרי שם היא נענשה בעצב תלדי בנים, "…ועל כן יצריכנה הכתוב קרבן לכפר על החטא הקדמוני…" (ויקרא י"ב ז').  מטרת הזריקה לשתק את העצבים התחושתיים בחוט השידרה ולא את העצבים המוטוריים, על-מנת לשתק את הכאב של האשה – ומאידך לאפשר את המשך פעילות השרירים. רוב ההשפעות של האלחוש האפידורלי על מהלך הלידה הן חיוביות, מניעת הכאב אצל האישה, ומניעת סיבוכים בעובר. בנוסף על כך הזריקה מקצרת בדרך כלל את השלב הראשון של הלידה.  הספורנו מפרש "כי כל ימי זוב טומאתה תהיינה כל מחשבותיה פונות אל עסקי כלי הזרע ופעולתם, ולא תהיה ראויה למקדש וקודשיו עד שתביא כפרתה ותפנה אל הקדש" (שם פס' ח'), הקורבן בא לאפשר את כניסתה המחודשת למקדש, כל חטאה בכך שעסקה בעצמה ובהיריון, כדי לבוא אל הקדש אל האדם לצאת מפרטיותו. מי שהוסיף רובד ופשר נוסף לחשיבה זו הינו ר' שמשון רפאל הירש (המאה ה-י"ח גרמניה) להבנתו במהלך ההיריון נפגעה תודעת החירות המוסרית. תהליך ההיריון וההולדה הוא תהליך ביולוגי ופיזיולוגי בעיקרו "…המעשה הנעלה והאציל – שכל עתיד מין האדם תלוי בו, וכל יצירת הנשיות תמצא בו את תכליתה – הוא מעשה האם לצורך האדם המתהווה, אך אין זה אלא מעשה גופני גרידא…משום כך חירותו המוסרית של האדם שנתהווה חייבת לבוא על ביטויה דווקא כאן. כי הנה האם נכנעה זה עתה – מתוך סבילות וייסורים – לכוח הפיזי של חוקי הטבע…" (ויקרא י"ב ב'), כלומר, הטומאה נגזרת מהיות האישה דוחקת את חלומותיה הגדולים בדבר עתידו וייעודו הרוחני והמוסרי של הילד. בעת הזאת שקועה האם בדאגה הפיזית לשלמות ההיריון והצלחתו, דחיקה זו של היעוד העיקרי לשמו הביאה פרי בטן, ריחוק יש בה, על כן אסורה לבוא אל המקדש, מקום הייעוד הרוחני. בולטת בפרשה היעדרות האב מן הדיון בדינים הללו, והאם תופסת את מרכז הדיון. מדוע הוזכרה רק האישה ולא נאמר 'איש כי יזריע וילדה אשתו זכר'? לאן נעלם האיש בפרשיה הזו? שאלה זו מתחזקת לאור העובדה שלמעשה האישה כלל לא מצווה על פריה ורביה, מצוה זו מוטלת על הזכר ולא על הנקבה. אלא שלאחר החטא שנגזר עליה "בעצב תלדי בנים", עד כדי שבשעה שכורעת לילד קופצת אשהה ונשבעת שלא תלד. תהליך ההיריון והלידה הוא תהליך שיש בו סכנה, התורה לא ציוותה את האישה במצווה שעלולה להביא אותה לידי סכנה "דרכיה דרכי נועם". על כל פנים נטע הבורא בליבה של האישה תשוקה מופלאה להמשכה וקיומה של האנושות בכללה והאומה הישראלית בפרטו על אף הסכנה שבדבר.                                                                                מכיוון שמיקום שגוי של המחט עלול להיות מסוכן ביותר, נוקטים צעדי זהירות להבטחת מיקומה מדויק של המחט, בהם, החדרת מנת מבחן קטנה, כדי לוודא שאין תופעות שליליות על היולדת, לאחריה מוחדר שאר החומר במנות קטנות. כדי למנוע סיבוכים אפשריים, לפחות איש צוות רפואי אחד חייב להיות נוכח במקום במשך כל התהליך.                                                      הלידה ביהדות קשורה גם בתהליכים לאומיים בזמן הגלות נמשלים ישראל לעובר ברחם אימו, ושלב המעבר הוא השלב של "צירי הלידה" וחבלי המשיח. המקור למושג זה נמצא בספר ישעיהו "כמו הרה תקריב ללדת, תחיל תזעק בחבליה, כן היינו מפניך ד'" (ישעיה פר' כ"ו פס' י"ז). ובמקום אחר "מי שמע כזאת, מי ראה כאלה, היוחל ארץ ביום אחד, אם יולד גוי פעם אחת, כי חלה גם ילדה ציון את בניה" (פרק ס"ו פס' ח'). אפילו את קצובת הזמנים דימו להיריון, "אמר רב אין בן דוד בא, עד שתתפשט מלכות הרשעה על ישראל תשעה חדשים" (סנהדרין צ"ח ע"ב). חז"ל במדרשיהם כינו את פרק הזמן הסמוך לגאולה – תקופה של חבלי משיח. מסיבה זו מקביל המדרש את התקופה שלפני ביאת המשיח לתקופת היריון של תשעה חודשים, וכמו שהיולדת מצטערת עצמה בחבלי לידתה, כן הקב"ה מצטער כביכול בחבלי משיח שיהיו אז לישראל. בנבואת נחמה אחרת נאמר "בְּטֶרֶם תָּחִיל יָלָדָה בְּטֶרֶם יָבוֹא חֵבֶל לָהּ וְהִמְלִיטָה זָכָר, מִי שָׁמַע כָּזֹאת מִי רָאָה כָּאֵלֶּה הֲיוּחַל אֶרֶץ בְּיוֹם אֶחָד אִם יִוָּלֵד גּוֹי פַּעַם אֶחָת כִּי חָלָה גַּם יָלְדָה צִיּוֹן אֶת בָּנֶיהָ (ישעיהו ס'ו, ו'ח'). משל היולדת שבו משתמש הנביא לתיאור הגאולה ולשיבת העם לארצו מתאר את מהירות הלידה. מאידך, נבואות רבות מתארות את הקושי שילווה את חבלי המשיח (יחזקאל ל"ח-ל"ט, צפניה ג' יואל ב' ועוד). אף בחז"ל דובר רבות על הקושי המלווה את תהליך הגאולה, רב יוסף המבקש שלא להיות בזמן הגאולה "ייתי ולא אחמיניה" (סנהדרין צ"ח ע"ב). אם כן כיצד מנבא ישעיהו שהישועה תבוא ללא כאב וללא משברים וצירים, שהם חלק בלתי נפרד מתהליך הלידה? אפשר ליישב תלוי במדרגת העם, "זכו", ו"אחישנה". אפשר שכוונת הנביא הייתה שתהליכים יתרחשו מהר מכפי שניתן היה להעלות על הדעת, אם היינו מספרים בשואה לאנשים כי בעוד 73 שנה תהיה בארץ ישראל מדינה עצמאית, אמנם מפולגת, עם מפלגות של דתיים וחילונים ימין ושמאל, מי היה יכול לחלום על התרחשות מעין זו באותם ימי הזעם.                                              סוג מיוחד של זריקת אפידורל נקרא 'אפידורל בהליכה', הכוונה שהאישה מקבלת את זריקת האפידורל וממשיכה לנוע וללכת בכוחות עצמה עד להתקדמות הלידה. בצורה זו אין ירידה בלחץ הדם, ויש השפעה סלקטיבית רק על כאב, ללא שיתוק מוטורי או סנסורי.                     בראיית היהדות צער הלידה אינו קללה שאי-אפשר להיפטר ממנה, קל-וחומר שאין איסור להיפטר ממנו. אין על-פי ההלכה והמסורת היהודית שום ענין לרצות בכאב, גם לא בכאב הלידה. ההתחשבות בכאב הלידה היא כה גדולה, עד שלמרות החשיבות שבמצוות פרו ורבו, ולמרות האיסור הגדול שיש על-פי ההלכה במניעת הריון [כמובן כשאין סכנה] – התירו כבר לפני דורות רבים חלק מהפוסקים לאשה המצטערת יתר-על-המידה בלידותיה 'לשתות כוס של עקרין', כדי להימנע מהריונות שיביאו בעקבותיהם את כאב הלידה 'וכעובדא דיהודית דביתהו דרבי חנינא', סוף הבא על יבמתו (עיין תוספות במסכת כתובות פג ע"ב ד"ה מיתה שכיחה). זריקת אפידורל מותרת אף בשבת, לאור הקביעה ההלכתית שעושים לחולה כל שרגילים לעשות לו בחול, וניתן להקל כך באיסורי דרבנן (או"ח סי' שכ"ח סעי' ד'). הכאב כאמור נוצר בעקבות גירויים הנשלחים מהגוף אל המוח דרך חוט השדרה, ומפורשים על ידו כמצב סכנה לגוף, לפיכך נתנה התורה משקל יתר לחשיבות הרגיעה שהאישה כחלק מתהליך הלידה. הפוסקים התירו לאישה המפחדת מתהליך הלידה, ולכן רוצה שבעלה יימצא אצלה בעת הלידה  – שמותר לו להיות אתה בחדר הלידה, ונראה שמחויב להיות שם מפני פיקוח נפש, שחכמינו ז"ל העמידו פחדה של יולדת כסכנת נפשות, ואפילו שבת מחללים למנוע פחדה, כמו שאמרו במשנה "מילדין את האשה בשבת וקורין לה חכמה ממקום למקום ומחללין עליה את השבת" (שבת קכ"ח ב'). חז"ל ביאור כי במשנה זו ישנו ייתור לשון וממנו הסיקו "אם היתה צריכה לנר חבירתה מדלקת לה את הנר", ואפילו ביולדת סומא, "מהו דתימא כיון דלא חזיא אסור, קא משמע לן איתובי מיתבא דעתה, סברה אי איכא מידי חזיא חבירתא ועבדה לי", המשנה ברורה כתב, "ומדליקין לה נר אם הוא לילה, ואע"פ שחברותיה יודעות לעשות לה כל הדברים הנצרכים לה, אעפ"כ קים להו לחכמים דלא מיתבא דעתה דיולדת כששרויה בחושך", מקובל אצל חכמים שיולדת אין דעתה מתיישבת כששרויה בחושך, גם יולדת עיוורת שאינה רואה דעתה מתיישבת כשעושים רצונה, כשיודעת שחברותיה תדלקנה הנר ותראינה את צרכיה. הרי לפנינו הלכה, שגם כאשר אין כל צורך אובייקטיבי בהדלקת נר בשבת, הצורך הנפשי העלול לגרום לפגיעה בבריאותה הגופנית מהווה גורם הלכתי המתיר חילול שבת, ובלבד שמבקשת שבעלה יהיה נוכח מפני יישוב דעת, הרב הרצל יהודה הנקין, אסיא, ב')

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד