פרשת תצווה – נשף מסכות

י״ג באדר ה׳תשפ״א (פבר 25, 2021) | חומש שמות, עלון בית החולים, תצוה

מסכה רפואית נקראת גם מסכה כירורגית או מסכת מנתחים, משמשת מנתחים ואנשי רפואה אחרים בטיפול בחולים, או לחילופין משמשת את החולים בבואם במגע קרוב עם אחרים, או ביציאה למרחב הציבורי, והיא מיועדת לחיידקים ונגיפים הנפלטים מהפה ומהאף של העוטה אותה. השימוש במסכות אלו התרחב ברחבי העולם עקב מגפת הקורונה.

פרשת תצווה מקדישה מקום רב לנושא הבגדים שלבש הכהן. התורה פותחת בהכרזה חגיגית אותה נצטווה משה-רבינו "וְעָשִׂיתָ בגדי קדשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָֽרֶת" (שמות, כ"ח, ב'). כבר מפסוק זה לומדים, שהתורה רואה חשיבות בבגדים ובמשמעותם, בכך שהיא מתארת את סיבתם במילים "לכבוד ולתפארת". פרשת תצווה חלה בקרבת פורים, מדרשים רבים מקשרים בין השניים. חכמים בגמרא דורשים, "אמר רבי יוסי בר חנינא מלמד שלבש [אחשוורוש] בגדי כהונה כתיב הכא 'יקר תפארת גדולתו' וכתיב התם 'לכבוד ולתפארת'" (מגילה י"ב). לבישת בגדי הכהונה על ידי אחשוורוש הייתה לפי מדרשי חז"ל חלק מן הפגיעה במקדש וקדשיו. כלי המקדש הוצאו מן הגנזכים לשימוש חול כפי שנרמז בפסוק מהמגילה 'וכלים מכלים שונים' (מגילת אסתר). סיפור המגילה מתרחש בגלות מדי ופרס, המגילה מספרת על מזימה להשמדתם של יהודי ממלכת פרס בימי המלך אחשוורוש וכיצד סיכלו אסתר המלכה ומרדכי היהודי אירועים אלה.  העלילה ממוקמת בעיר שושן, שהיית אחת מהערים החשובות בממלכה הפרסית, ובייחוד בשושן הבירה. חז"ל פירשו ששם המגילה, אסתר, רומז שנס ההצלה נעשה ב"הסתר פנים" כלשון הפסוק בתורה "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא" (דברים ל"א י"ח). המתאר מציאות עתידית של חורבן כעונש על נטישת העם את הא-ל. לפי פרשנות זו, למרות שההצלה נעשתה לכאורה ללא כל מעורבות א-לוקית, הרי שמאחורי הקלעים הכל התרחש בזכות הא-ל והעדר כל אזכור לשמו מונעת את צמצום נוכחותו להופעה גלויה ומובחנת. הרב יואל בן נון כותב כי מגילת אסתר היא ההפך הגמור של התנ"ך כולו המתאר את מלכות ד' והשגחתו בעולם, ואילו המגילה מציירת באופן מכוון ומוקצן, מלכות שאין בה שם ד'. אפילו מרדכי הפונה לאסתר שידעה דת יהודית בבקשה לפעול אצל המלך אחשוורוש אינו מזכיר שם ד' מפורשות, "רוח והצלה יעמד ליהודים ממקום אחר" (ד', י"ד), כאילו אסור להזכיר שם שמים במקום הזה. ממלכת 'ההפך' מתוארת במגילת אסתר בצורה חומרית וגסה. גם תיאורם של היהודים בממלכת 'ההפך' מוקצן מאוד. יהודי שושן מתוארים כחלק בלתי-נפרד מתרבות אחשוורוש, כמתבוללים בתוך השמחה וההנאות של משתה אחשוורוש על כל המשתמע ממנו.

כולנו יורקים כשאנחנו מדברים. מהפה ומהאף שלנו ניתזות טיפות גם בעת שיעול או עיטוש. לרוב נתז הטיפות הוא מיקרוסקופי, ולא אנחנו ולא בני השיח שלנו יכולים להבחין בו. נגיף קורונה עובר מאדם לאדם באמצעות טיפות שניתזות מהפה ומהאף בזמן שיעול, עיטוש ואפילו דיבור. גם מי שאינו נושא תסמינים עלול להעביר את הנגיף בלא להיות מודע לכך.        

הבנת אופייה של המגילה ההפוכה מגילוי שם ד' מעלה את השאלה איך נכללה מגילת אסתר בתנ"ך. בתלמוד מובאת אגדה המספרת על ההתרחשויות 'מאחורי הקלעים' כביכול שהובילו לקביעת חג הפורים ולהכנסת מגילת אסתר למקרא, וכך מסופר, "שלחה להם אסתר לחכמים, "קִבְעּונִי לדורות" (את החג לדורות), שלחו לה 'קנאה את מעוררת עלינו לבין האומות, שלחה להם, 'כבר כתובה אני על דברי הימים למלכי מדי ופרס', האירוע כבר מופיע בספרי ההיסטוריה, ונעתרו לבקשתה. שוב פנתה וביקשה, "כִתְבּונִי לדורות" (את המגילה שלי לדורות), גם לכך חכמים נענים כשמצאו סמך להכנסתה לתנ"ך "עד שמצאו לו מקרא כתוב בתורה… (ומצאו דרך לאפשר את הכנסת המגילה למקרא). היוזמה לקביעת חג הפורים ולקידוש מגילת אסתר הייתה של אסתר עצמה זכתה אסתר המלכה ומגילת אסתר נכללה בין כתבי הקודש ונקראת בכל שנה, הן ביום והן בלילה. מדוע התקשו חכמים לשלבה בין כתבי הקודש? הרב יואל בן נון מבאר שהתשובה לכך היא דווקא הצורך הרעיוני בהעלאת השאלה, מי שולט בעולם 'ההפך'. אילו היה בידינו התנ"ך ללא מגילת אסתר, היינו מכירים את ד' רק במקום שבו ניתן לקרוא בשמו. המגילה באה להשלים חיסרון שאי אפשר בלעדיו, ללמד אותנו שהקב"ה נמצא במסתרים גם במקומות שבהם הכול מתנהל בדרכי האינטריגות, המקרה, וה"פּוּר הוּא הַגּוֹרָל" (ג', ז', ט', כ"ד). שם אי אפשר לנקוב בשמו, ואי אפשר להזכיר כלל תפילה, הלכה או כל דבר שבקדושה, ואעפ"כ, ההשגחה פועלת בתוך דרכי 'ההפך', ובמושגי תרבות 'ההפך' לכן, פורים נקרא "עַל שֵׁם הַפּוּר" (ט', כ"ו) המגילה באה ללמד בדרך 'ההפך', שד' אחד והוא שמנהל גם את עולם 'ההפך', מאחורי כל ההסתרה. ברגע האמת, כשגזירת "להשמיד, להרוג ולאבד" ריחפה מעל ראשם, הוסרה התחפושת ונחשפה האמת שגם יהודים אלו "מתכנסים" ומרגישים חלק בלתי נפרד מ"כנוס את כל היהודים", וגם הם "נקהלים" יחד עם כל עם ישראל ולוקחים חלק פעיל ב"נקהלו ועמוד על נפשם".

עטית מסכה כאשר היא מכסה את הפה וגם את האף – מגנה מפני העברה של המחלה, הן בעבור האדם שעוטה את המסכה והן בעבור סביבתוהיעילות במניעת הדבקה עומדת על כ־85% עד 95% אם גם החולה וגם הנחשף עוטים מסכה. חשוב להקפיד על עטית מסכה במיוחד במקומות סגורים, ועוד יותר מכך במקומות צפופים שבהם רמת האוורור היא פחותה.  

מסכה היא כיסוי לפנים, למשל לצורך תחפושת. המילה "מסכה" לקוחה מן התנ"ך "מַסְוֶה עֵינָיו" (מלכים א' כ', ל"ח). הפסוק "כִּי קָצַר הַמַּצָּע מֵהִשְׂתָּרֵעַ וְהַמַּסֵּכָה צָרָה כְּהִתְכַּנֵּס" (ישעיהו כ"ח כ'), שימש לוועד הלשון בשנת 1914 כמקור לכלי בית לצד המילה שְׂמִיכָה במשמעות "המכסה שמתכסים בו בעת השכיבה". את המשמעות המודרנית קיבלה המסכה מלועזי .mask הסופר והמשורר אוסקר ויילד (1854-1900), אימץ ביצירתו את המושג מסכה והעניק לה משמעויות שונות. לדוגמא, "האדם זקוק למסכה על-מנת לגלות את האמת". באמירה אחרת שנשמעת פוסט-מודרנית כתב, "המסכה היא הפנים היחידים של האדם". ויילד כתב לידיד, "בתקופה וולגארית כמו שלנו הכל זקוקים למסכות". והבולטת באמרותיו,"היה עצמך, כל השאר כבר תפוסים". מקור המנהג להתחפש בפורים אינו ידוע אך משמעויות שונות ניתנו לכך, בסיפורי המקרא נכללים סיפורים אחדים של התחפשות, לשם הסתרת הזהות או לשם התחזות. בספר בראשית מתואר כיצד רבקה הלבישה את יעקב בנה בתחפושת, כדי שיצחק יעניק לוח את הברכה שהתכוון לתת לעשו (פרק כ"ז). כאשר שאול המלך הלך אל בעלת אוב מעין דור הוא התחפש, כדי שלא תזהה אותו ותסרב לתת לו את שירותיה "וַיִּתְחַפֵּשׂ שָׁאוּל, וַיִּלְבַּשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים, וַיֵּלֶךְ הוּא וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים עִמּוֹ, וַיָּבֹאוּ אֶל-הָאִשָּׁה לָיְלָה" (שמואל א' כ"ח ח'). כאשר עולה שמואל באוב מבינה בעל האוב מי ניצב לפניה וזועקת "לָמָּה רִמִּיתָנִי וְאַתָּה שָׁאוּל". גם אסתר המלכה אינה מגדת עמה ומולדתה, וכאילו שמה מסווה על פניה, שלא יכירנה איש ולא יידע מהו מוצאה. הסתר זה גרם שכולם לא ידעו שהיא יהודייה, ולכל אחד ואחד נדמתה לו כאילו היא מאומתו (מגילה ז' ע"א). גם מרדכי החליף את תלבושותיו במגילה, בתחילה, "ויקרע מרדכי את בגדיו וילבש שק ואפר", ובהמשך לבש מרדכי בגדי מלכות מפוארים "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות ועטרת זהב גדולה".

אם התקיים מפגש שבו התרחשה הדבקה אבל הנוכחים עטו מסכות – המחלה עשויה להיות קלה יותר בזכות חשיפה לכמות קטנה יותר של נגיפים בזמן ההדבקה. שימוש נרחב ותקין במסכות עשוי לסייע בריסון של מגפת הקורונה, הפחתת התחלואה והתמותה, ובמניעת גלי תחלואה נוספים, כך יוכלו להצטמצם ההגבלות על המשק,

בשו"ת "כנסת יחזקאל" מסביר את מנהג התחפושות בכך שעל חלק מהאישים הנזכרים במגילה הייתה פרושה מעין מסכה המכסה את פרצופם האמתי. בספר "אוצר כל מנהגי ישורון", כתב שהטעם למנהג התחפושות הוא כדי להראות שכל מה שישראל חוטאים ונדמים לאומות העולם, אינו אלא לפנים, כדבר חיצוני ולא פנימי כלל וכלל. הגאון מווילנה מוסיף הגדרה למהות המסר ממעשה פורים, עם ישראל נתון בגלות, מי יודע אם גם כאן וגם עתה אנו נתונים להשגחה מיוחדת מא-לוקים? פורים הוא התשובה לחששות אלו, גם בזמן 'הסתר' זוכים לנס של 'אסתר'. בגמרא נאמר שגזרת המן "להשמיד להרוג ולאבד" התבטלה כיוון שהשתתפותו של עם ישראל במשתאות על המשתמע מכך הייתה רק כלפי חוץ, הם היו מחופשים לנכרים ולא באמת הפכו נכרים ולא השתחוו לצלם של נבוכדנצר אלא כלפי חוץ, כתחפושת בלבד. המקור לרעיון זה נמצא כבר בגמרא. וכך אמרו חכמים "שאלו תלמידיו את רבי שמעון בר יוחאי, מפני מה נתחייבו שונאיהם של ישראל (ביטוי המיוחס לישראל אך מבלי לפגוע בהם, לשון 'סגי נהור'), שבאותו הדור כליה? אמר להם, אמרו אתם. אמרו לו, מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע. אמר להם, אם כן שבשושן ייהרגו, שבכל העולם כולו אל ייהרגו, אמרו לו,  אמור אתה. אמר להם, מפני שהשתחוו לצלם. אמרו לו,  וכי משוא פנים יש בדבר? (וכי אפשר למחול על כך, אם עבדו עבודה זרה מדוע התבטלה הגזירה)?אמר להם, הם לא עשו אלא לפנים, אף הקב"ה לא עשה עמהם אלא לפנים" (עבודה זרה זו שעבדו לא הייתה אלא מעשה חיצוני בדלית ברירה, ולא מהותם הפנימית) (מגילה י"ב, ע"א). יתכן שמסיבה זו מביא הרמ"א (ר' משה איסרליש), שהמנהג היה ללבוש בפורים "פרצופים", דווקא על ידי המסכות אנו מסתירים את פנינו ומוכיחים שאנו בעצם טובים מבפנים.

הרי שהמסר שהוא נושא ברור ונחרץ: לנהוג כאותם יהודים בתקופת אסתר ומרדכי, אלו שלאור השתתפותם במשתה אחשוורוש ונהירתם אחר תרבות העמים, ניתן היה לתייג אותם ככאלו שנטשו את האמונה ואת מסורת ישראל. אך ברגע האמת, כשגזירת "להשמיד, להרוג ולאבד" ריחפה מעל ראשם, הוסרה התחפושת ונחשפה האמת הברורה שגם יהודים אלו "מתכנסים" ומרגישים חלק בלתי נפרד מ"כנוס את כל היהודים", וגם הם "נקהלים" יחד עם כל עם ישראל ולוקחים חלק פעיל ב"נקהלו ועמוד על נפשם", כך מאז ועד היום, הפורים על שלל תחפושותיו נועד להזכיר שכל ההתפלגויות והמחלוקות, המגזרים והעדות, אינן אלא תחפושת, מתחת לתחפושות ולמסכות כולנו בעצם כל כך דומים.

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד