פרשת תרומה – המשכן ואברי האדם

י״א בתשרי ה׳תשע״ט (ספט 20, 2018) | חומש שמות, עלון בית החולים, תרומה

גוף האדם מכיל עשרות אלפי מיליארדים של תאים. תאים אלה, המהווים את יחידות החיים הבסיסיות, פועלים יחד בצורה מבוקרת. לבד מתאי הגוף השונים, מורכב הגוף מהנוזל החוץ-תאיי ומהתשתית החוץ- תאית העשויה מחלבונים שונים ומינרלים. תאי הגוף מורכבים כרקמות שנות – רקמת עצב, שריר, חיבור ורקמת אפיתל, המרכיבות את איברי הגוף.

פרשתנו פותחת במצוות עשיית המשכן "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כ"ה ח'). לכאורה תמוהה לשון מקדש המופיעה כאן, שהרי מהמשך הפרשה מתברר, שלא מדובר במקדש הקבע שיוקם בירושלים לאחר כיבוש וחלוקת הארץ, אלא מדובר באהל ארעי, משכן, ולתקופת המדבר בלבד. על תמיהה זו עמד ר' חיים בן עטר בפירושו, ולדעתו, הציווי "ועשו לי מקדש" כולל "כל הזמנים, בין במדבר בין בכניסתן לארץ, בכל זמן שיהיו ישראל שם לדורות" (אורח החיים שם) הווי אומר, אין לראות בציווי זה שבראש מעשה המשכן עשייה של משכן זמני בלבד, שילווה את העם היוצא ממצרים בתקופת מסעו אל עבר הארץ המובטחת, אלא מצווה לדורות ל"כל הזמנים", הן לתקופת המדבר והן לתקופת ההתנחלות בארץ, ואף לתקופת הגלות. חז"ל ראו בבית הכנסת הרחבה של המקדש, על פי דברי הנביא יחזקאל "לכן אמר כה אמר ד'…כי הרחקתים בגויים והפיצותים בארצות ואהי להם למקדש מעט בארצות אשר באו שם" (יחזקאל י"א ו'). צמד המילים "מקדש מעט" נתפרש בספרות חז"ל כבית כנסת וכשם נרדף לו (מגילה כ"ט ע"א). ייעודו העיקרי של המשכן השראת שכינה, "ושכנתי בתוכם" (שמות כ"ה ח'), יסוד זה חוזרת עליו התורה פעמים רבות כגון: "ושכנתי בתוך בני ישראל" (שם כ"ט, מ"ה), "ושכנתי בתוכך" (זכריה ב' י"ד-ט"ו). יחס מיוחד זה לבית הכנסת התבטא בנורמות הלכתיות, ויותר מזה במנהגי הקהילות. התפיסה שמעמדו וקדושתו של ביהכ"נ כמעט שווים למעמדו וקדושתו של בית המקדש התבטאה יותר מכל במנהגים המבוססים על ההנחה שהשכינה שורה בביהכ"נ כמו בביהמ"ק (עיין מאמרו של ד"ר גפרי וולף, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, חווית בית הכנסת באשכנז, אוניברסיטת בר אילן, דף שבועי מספר 798).

גוף האדם מחולק למערכות גוף רבות ושונות. כל מערכת מורכבת מאיברים שהם קבוצה של רקמות הפועלות בשיתוף לשם מילוי מטרה מסוימת. תפקידן של מערכות הגוף הוא שימור ההומיאוסטזיס בסביבת התאים. כך, למשל, מערכת הנשימה מורכבת מפה ואף, מקנה הנשימה והסמפונות ומהריאות. כל אחד מאיברים אלו עשוי הרכב אחר של רקמות תאים.

הציווי לבנות משכן, מעון לשכינה, ציווי זה מתואר בשפה שיש בה מן ההגשמה "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כ"ה ח'). ויותר מכך, במעשה המשכן נצטוו ישראל על בניית הכרובים לציווי זה קדם מעמד הר סיני ובו נאמר מפורשות "לא תעשה לך כל פסל וכל תמונה אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת" (שמות י"ט ד') ואיך ציווה אותם לעשות מה שהוזהרו עליו? בבקשת תשובה לשאלה זו יש לעיין בסדר העניינים, בפרשיות "תרומה" ו"תצווה", ובתחילת פרשת "כי תשא" מובא בפרוטרוט עניין הקמת המשכן על כל כליו, אחר כך, בהמשך פרשת "כי תשא", מובא מעשה העגל והכרוך בו, ובפרשיות "ויקהל" ו"פקודי" חוזרת התורה על פרטי עשיית המשכן, כליו ובגדי משרתיו. לפי פשוטו של מקרא נראה אפוא למעלה מכל ספק, שפרשת המשכן נאמרה לו למשה לפני מעשה העגל, אך במדרש תנחומא מובא שפרשת המשכן נאמרה למשה לאחר מעשה העגל, וכעדות לכל באי עולם שנתכפר לישראל חטא העגל, על כן נקרא בשם "משכן העדות" שהוא עדות לכל באי עולם, שהקב"ה השרה שכינתו בתוכם (פרשת תרומה סי' ח'). המדרש בחר לגרוס שינוי הסדר, ולהקדים את מעשה העגל למעשה המשכן כדי לבסס את רעיון הכפרה. רש"י בחר ללכת בעקבות המדרש ולפיו פרשת המשכן מאוחרת יותר למעשה העגל  (שמות ל"א י"ח). גם ר' יהודה הלוי מצא שיש קשר בין המשכן וחטא העגל, אך לא ביחס של סיבה ומסובב, כמו חטא וכפרה, אלא קירבה פנימית ועניינית, בנאום הסנגוריה המפורסם שלו על חטא העגל מגונן ר' יהודה הלוי על החוטאים בכך שבזמן ההוא מקובלת הייתה עבודת הצורות אצל כל האומות, ועובדה שגם הארון והלוחות מוחשיים וגשמיים היו, חטאם היה העובדה שעשו את העגל מדעתם וללא ציווי אלוקי מקדים, מעשה המשכן והכרובים הם אומנם מעשה מוחשי אך קדם לו ציווי אלוקי,  ולפיכך אין בו איסור הגשמה ואיסור עשיית פסל ותמונה האסורים  (כוזרי מאמר ראשון פיסקה צ"ז).

כסות עוטפת את חלקו החיצוני של הגוף וכוללת את העור, השיער, הציפורניים ובלוטות הזיעה. מערכת זו מפרידה בין האדם לסביבה החיצונית, ומספקת הגנה ובידוד מהסביבה החיצונית ומאפשרת לאדם לקבל מידע אודותיה. מערכת השלד ומערכת השרירים תומכות בגוף ומניעות אותו, וכמו כן משמשת לשמירה על רמות מקיימות חיים של מינרלים בנוזל החוץ-תאי.

ר' יהודה הלוי בספרו אומר: כי המשכן דומה ללב בגופו של אדם (מאמר ב' כ"ו ל"ב) כשם שאדם אינו יכול להתקיים בלא לב כך ישראל ללא מקדש הם עם החסר חיים, לאור תיאור זה מגיב מלך כוזר השומע את דבר החכם היהודי, ואומר: "אם כן, אינכם היום כי אם גוף בלא ראש ובלא לב", ותשובת 'החבר' מרחיקה לכת עוד יותר מכך, בתארו את מצב העם היהודי בימיו כשהוא מפוזר בגלות אומר הוא: כן הדבר כאשר אמרת – גדולה מזאת! אף לא גוף כי אם אברים מפוזרים" (ב' כ"ט-ל'). התיאור הרואה במשכן דימוי לחיים שלמים בתארם הפיזי והרוחני מצוי בפרשנים קדמונים כך למשל בפרושו של ר' שמעיה השושני המיוחס לתלמידו ומזכירו של רש"י שערך הקבלה בין חלקי המשכן השונים וגוף האדם, במשכן – קרשים בתוך אדנים, בגוף האדם – צלעות המחוברות לחוליות. במשכן – הקרשים מצופי זהב, בגוף האדם – הצלעות מחופות בשר. במשכן – בריחים העוברים בתוך הקרשים, בגוף האדם – איברים וגידים נמתחים. במשכו –  יריעות ומכסים, בגוף האדם –עור מכסה איברים. במשכן – אש, רוח, ומים, בגוף האדם –ראשו- אש, לבו- רוח, ובטנו – מים. במשכן – ארון הברית בתוכו לחות הברית וספר התורה, ובו תרי"ג מצוות, בגוף האדם – רמ"ח איברים ושס"ה גידים כמניין תרי"ג. במשכן – כנפי הכרובים פרוסים על הכפורת, בגוף האדם – כנפי הריאה פרוסות על הלב. במשכן – 4 כיסויים, בגוף האדם – 4 חושים, דיבור, דעה, שמיעה, וראייה. במשכן – 4 עמודי שיטים, בגוף האדם – 4 בריאות: בשר, דם, עור, שיער (עיין מאמרו של פרופ' מאיר בר אילן, הפרשנות הנומרולוגית למלאכת המשכן, אוניברסיטת בר אילן, פרשת תרומה, גיליון מס' 482 תשס"ג). הרמב"ם באגרת לבנו רבי אברהם מוסיף ומדמה, את הארון ללב, את הלוחות שבתוכו לשכל האנושי, את השולחן לכבד, ואת המנורה למרה (אגרות הרמב"ם, לפסיא תרי"ט עמ' 39).

התפתחות גוף האדם היא תוצאה של תהליכים התפתחותיים מתמשכים המתרחשים בגוף האדם במשך כל ימי חייו, על ידי הגנום והשפעות סביבתיות. התפתחות גוף האדם נחקרת בתחום הביולוגיה ההתפתחותית, ניתן לקבץ איברים שונים למערכות גוף הממלאות תפקידים שונים. דרך נוספת לקבץ את איברי הגוף היא חלוקת הגוף לאזורים.

המקור לדיון ההלכתי הבסיסי בשאלת כריתת איבר כדי להציל את הגוף, הוא פסיקתו של הרב יעקב עמדין, "בחולי ובכמה שבגלוי, שיש לרופא ידיעה ודאית והכרה ברורה בהם ועוסק בתרופה בדוקה וגמורה, ודאי לעולם כופין לחולה המסרב במקום סכנה…כגון לחתוך בשר חי שבכמה ולהרחיב פיה ולהפיס מורסא ולחבוש שבר, אפילו בנטילת איבר (כדי להצילו ממות) … ועושין לו כל הצריך לפיקוח נפש נגד רצונו של החולה…ואין הדבר תלוי בדעת של חולה, ואינו נתון ברשותו לאבד את עצמו" (מור וקציעה, או"ח סי' שכ"ח). רבני דורנו התייחסו לשאלת הכפייה לטיפול מציל חיים, הרב משה פיינשטיין כותב: "ואם אחד אינו רוצה ניתוח שנשאר מזה בעל מום, ולדברי הרופאים לא יוכל לחיות בלא הניתוח, והוא באופן שאין לחוש לשמא תיטרף דעתו כשלא ישמעו לו… ודאי שרשאין ומצוה גדולה דחיי נפש יהיה כשיעשו לו בעל כורחו אף בכפיה דקשירת גופו" (שו"ת אגרות משה חחו"מ ח"ב סי’ ע"ד אות ה'). לפי תשובה זו עולה כי המיגבלה היחידה שלא לכפות חולה לטיפול מציל-חיים הוא כאשר יש יסוד ברור להניח כי בעקבות הניתוח הכפוי תיטרף עליו דעתו. בתשובה אחרת  הוא כותב: "ואם יש חולה שצריך ניתוח להצילו, ויש רוב גדול שיצליח הניתוח, יש לעשות לו הניתוח גם כנגד רצונו כל זמן שאין חשש שעצם מה שכך מכריחים אותו יגרום לו סכנה גדולה יותר" (שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ד סי’ כ"ד אות ד'). דעת הרב שלמה זלמן אויערבאך (כתורה שבעל פה עדות פרופ' שטיינברג) היתה להימנע מכפיה בטיפול פולשני לחולה המסרב בתוקף שיטפלו בו. מקרה אחד הופיע בכתובים, "חולה בן 50 סבל מסוכרת עם סיבוכים קשים, ועבר כריתת רגל עקב נמק החולה שכב עם נמק ברגלו השנייה שגרם לו לייסורים קשים … המלצת הרופאים הייתה לכרות את הרגל … החולה עצמו סירב לעבור את הניתוח עקב פחד מעצם הניתוח, הכאבים והסבל של הניתוח, ובעיקר כי לא רצה לחיות כשהוא קיטע בשתי רגליו ועיוור. הרב אויערבאך פסק שאין לבצע ניתוח כזה נגד רצונו של החולה (או אפילו לנסות לשכנע אותו להסכים לניתוח), כיון שמדובר כאן בניתוח גדול ומסוכן שרק יוסיף לסבלו של החולה בלי סיכוי כלשהוא לחיי עולם" (נשמת אברהם, חלק יו"ד סי' קנ"ה סק"ב, הערה 3 עמ' פ"א).

 

בברכת שבת שלום  – הרב אברהם רזניקוב

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד