פשרת תרומה – מכת בכורות

י״א בתשרי ה׳תשע״ט (ספט 20, 2018) | חומש שמות, עלון בית החולים, תרומה

סדר הלידה במשפחה הוא אחד הנושאים המעניינים ביותר במדעי החברה בשנים האחרונות. נראה שאלפרד אדלר היה מהראשונים שעמדו על ההבדלים הללו. הרעיון הכללי מאוד פשוט. אחים שגדלים ביחד חולקים סביבה משותפת, פחות או יותר, וגם מחצית הגנים. ההיגיון אומר שניתן לצפות שהם יהיו דומים זה לזה בתחומים רבים. אבל פעמים רבות אחים שונים זה מזה בצורה די קיצונית, ונדרש לכך הסבר. הסברים שונים הוצגו במשך השנים, למשל, חוויות והתנסויות שונות, במיוחד הדבר נכון אם פער הגילאים בין האחים גדול.

בפרשת בא מגיעה סיפור עשר המכות שהחל בפרשת וארא אל שיאו ולא תכליתו  – אל תיאור מכת בכורות,  החמורה והאחרונה שמכות, הכולל בתוכו גם את תיאור גירוש בני ישראל ממצרים "ויאמר ד' אל משה, עוד נגע אחד אביא על פרעה ועל מצרים, אחרי כן, ישלח אתכם מזה…גרש, יגרש אתכם מזה" (שמות י"א א')   "…כה אמר ד', כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים. ומת כל בכור בארץ מצרים, מבכור פרעה היושב על כסאו…וכל בכור בהמה" (שמות י"א ד' – ה'). במכה זו הוכרע פרעה במאבקו נגד הקב"ה. הקורא את תיאור המכות מתקשה מפני מה היה צורך בתהליך ארוך כל כך? מכות אלו לפי מסורת חז"ל נמשכו שנה "אף הוא אמר חמישה דברים של שנים עשר חודש… משפט המצריים שנים עשר חודש" (עדויות פ"ב מ       ). האם לא ניתן היה להכות את המצרים מכה אחת ניצחת שתביא ליציאת מצרים? מדוע היה צורך בתהליך איטי והדרגתי? בשאלה זו עסקו פרשנים והוגים שונים, כך דנו הרבה מפרשי המקרא בעניין הדרגתן, סדרן וחלוקתן של עשר המכות. המקור העתיק ביותר לכך הוא מאמרו של ר' יהודה בספרי לפרשת ביכורים, המוכר לכל מתוך ההגדה של ליל הסדר: "רבי יהודה היה נותן בהם סימנים, דצ"ך עד"ש באחא"ב". מהתבוננות בפסוקים ניתן לראות עד כמה צדקו דברי רבי יהודה בחלוקה זו, במכות דם, ערוב, וברד, שהן המכות הראשונות של כל אחת משלש החטיבות האמורות, מוצאים אנו שד' אמר למשה להתייצב לפני פרעה השכם בבקר, בשעה שהוא יוצא המימה, בכל פעם שקבוצה חדשה של מכות עומדת לבוא, מקבל פרעה את אזהרתו דווקא על היאור מקום גאוותו ואלילותו. על המיוחד שבכל מכה אחרונה בכל אחת משלש החטיבות האמורות, מעיר הרשב"ם "שתי פעמים היה משה מתרה את פרעה בשתי מכות, ובשלישית לא היה מתרה. בדם ובצפרדעים התרה, בכנים לא התרה. בערוב ובדבר התרה, בשחין לא התרה, בברד ובארבה התרה, בחשך לא התרה". (רשב"ם, פר' ז' פס' כ"ו). המתבונן יראה כי מכות אלו שבאו ללא התראה מוקדמת המחישו את החמרת והחרפת העונש שבמכות אלו, בנוסף על כך המכות האחרונות שכל אחת משלש הקבוצות, כינים, שחין וחושך, פגעו בגוף ולא רק ברכוש.

אדלר קבע כי כל עוד הבכור הוא הבן היחיד במשפחה הוא נהנה מתשומת לב ודאגה מתמדת מצד הוריו. עם לידת הילד השני הוא עובר טלטלה דרמטית. אדלר כינה את תחושת הבכור בשם "המלך המודח", לטענתו, לידת אח עשויה להיות חוויה טראומטית, שהילד עשוי להגיב עליה בניסיונות נואשים להשיב את המצב על כנו. כיוון שלא ניתן להשיב את הגלגל אחורה, הבכור יסגל לעצמו דפוסי התנהגות שאינם נסמכים על האחר. אדלר שיער כי הבכור יותר מכוון להגשים את ציפיות האחרים ממנו, ופחות פנוי להעדפותיו ונטיות ליבו.

מכת בכורות מוזכרת כבר בפרשת שמות לפני חזרתו של משה ממדיין למצרים, "כה אמר ד', בני בכורי ישראל…שלח את בני ויעבדני, ותמאן לשלחו, הנני הרג את בנך בכרך" (שמות ד' כ"ב-כ"ג). הקב"ה חושף בפני משה את סופו של המאבק, כלומר, שיאו של המאבק יתמקד  ב"בני בכרי ישראל", לעומת "בנך בכרך. התורה אינה מספרת על העברת איום זה לפרעה, מכת בכורות חוזרת רק אחרי כל המכות האחרות, אם מכת בכורות לא אמורה הייתה להתבצע עד לפרק י"א, מדוע ד' מזכיר אותה כבר בתחילה?". ייחודה של מכה זו אינו רק בעובדה שלאחריה יצאו ישראל ממצרים, בשונה מן המכות שקדמו, אלא גם בהיותה אלא שבעקבותיה, בציווי האלוקי למשה, לפני המפגש הראשון עם פרעה, אמר הקב"ה למשה: "ואני אחזק את לבו ולא ישלח את העם" (שמות ד' כ"א). לאמור, פרעה לא יתרצהבביאורו של האברבנל להגדה של פסח, הידוע בשם "זבח פסח", הוא מצביע על כך, שבמכה הראשונה של כל אחת משלש החטיבות המכות, מנומקת הבאת המכות בתכלית דתית מובהקת, במכה הראשונה של דצ"ך, במכת דם, נאמר: "בזאת תדע כי אני ד'"  (שמות פר' ז' פס' י"ז). במכת ערוב, במכה הראשונה של עד"ש, אמר משה: "למען תדע כי אני ד' בקרב הארץ" (שם ח' י"ח). ולפני מכת ברד, המכה הראשונה שבחטיבת באחא"ב, מכריז משה: "בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ" (שם ט' י"ד). וכך מבאר הדברים את הדברים האברבנל "אמנם נכון בעיני הוא, שמצרים הייתה עיר מלאה גלולי הכפירות בשרשי א-לוהותו יתברך. יש מהם שלא היו מאמינים במציאות סיבה ראשונה עילת העילות, ומהם האמינו במציאותו, אבל לא האמינו בהשגחתו בעולם השפל, ומהם היו חושבים שהיה יכולתו מוגבל… ולכן תמצא שמשה רבינו, עליו השלום, בתחילת שליחותו הזכיר לפרעה שלושת העיקרים האלה באמרו: "כה אמר אלוקי ישראל, שלח את עמי ויחגו לי במדבר" (שם ה' א'), כי באמרו 'כה אמר ד", ביאר לו מציאות סיבת הסיבות, (היינו, מציאות ד'), ובאמרו 'אלוקי ישראל' ביאר לו שזה המחויב המציאות (הכוונה לד') משגיח על ישראל בפרט, ובאמרו, שלח את עמי, ביאר יכולתו יתברך הבלתי תכלית (היינו, בלי גבול)…הנה לא היתה תשובת פרעה… כי באמרו "מי ה'" כפר בעיקר, רוצה לומר במציאותו ובאמרו "אשר אשמע בקולו" כפר בהשגחתו, ובאמרו עוד "לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח" כפר ביכולת המוחלטת של ה'. לדעת אברבנאל באות המכות להעניש את פרעה על הכפירות השונות ולהראותו את אמיתת השם וגבורתו. וכך ממשיך אברבנאל בהסברתו: "ולכן תמצא, כי בתחילה אמר משה "בזאת תדע כי אני ה'" (שם, ז,יז), שהוא מציאות הסבה הראשונה, ועשה לאמת הפינה הזאת (היינו: העיקרון הזה) שלוש מכות, דם צפרדע וכנים… ומפני זה עשה רבי יהודה באלה השלוש מכות סימן בפני עצמו "דצ"ך". ובתחילת המכה הרביעית, שהיא ערוב, אמר: "למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ" (שם ח, יח) רוצה לומר: יודע ומשגיח על דרכי בני אדם, ולאמת הפינה הזאת באו שלוש מכות אחרות, שהן: ערוב דבר ושחין, ולהיות שלשתן מכוונות לתכלית המיוחדת הזאת, עשה רבי יהודה בהן סימן בפני עצמו "עד"ש". בתחילת המכה השביעית, שהיא ברד, אמר, בעבור תדע כי אין כמני בכל הארץ" (שם, ט, יד), שהוא פינת היכולת (היינו: העיקרון שהשם יתברך הוא כל יכול), ועליה באו ארבע מכות האחרונות –  ברד ארבה חושך ומכת בכורות, ולהיותן מכוונות לתכלית אמיתת העיקר הזה עשה רבי יהודה בהן סימן אחד  – "באח"ב"".

הפנטזיות שקיימות כלפי הילדים שלנו, מועצמות במיוחד בהקשר של הבכור. מעמדו של הבכור בעבר הרחוק, הקנה לו זכויות רבות מתוקף הירושה. לבכור היה מעמד מיוחד, הוא היה מעין הסגן של האב. בתקופה ההיא חיו משפחות גדולות במבנה שבטי שכלל בית אב על בניו ועל משפחות ילדיו. הבכור מילא את מקום האב וכשהאב מת, הוא נטל את מקומו. גם אצלנו וגם בעמים שסבבו אותנו, לבכור היה מעמד כה חשוב עד כי נלחמו על הבכורה ולעיתי אף הרגו למענה.

אחד הנושאים המרכזיים של ספר בראשית הוא נושא הבחירה האלוקית – לכל אורך הספר מתמודדים עם השאלה מיהו הנבחר ובמי בחר ד' להיות מייצג דרכו בעולם. החל מסיפור חטאו של אדם הראשון, בכור היצירה, וממשיך במאבק בין קין והבל, דווקא הבל, אחיו הצעיר, זכה שקרבנו יהיה רצוי בעיני ד' "וישע ה' אל הבל ואל מנחתו, ואל קין ואל מנחתו לא שעה" (בראשית, ד' – ה'):. מהם נמשיך לישמעאל מול יצחק, ישמעאל אמנם הוא איננו בנה של שרה, אך הוא הבכור של אברהם. ישמעאל מגורש מבית אברהם (בראשית כ"א, ט' – י"ד) בעקבות דרישתה של שרה, ד' מסכים עם דבריה של שרה, ואומר לאברהם: "כי ביצחק יקרא לך זרע". ממשיך בעשיו מול יעקב, אמנם הם תאומים ובניו של יצחק, אך עוד בהיותם בבטן ברור שיש הבדל ביניהם ושרק אחד מהם יבחר, והנבחר יהיה דווקא הצעיר, ואכן, בהמשך קונה יעקב את הבכורה מעשיו, ולבסוף גם מקבל את ברכת יצחק. מאבק זה לא תם וממשיך גם בתוך משפחת יעקב, בין הבכורים הפוטנציאליים- ראובן ויהודה, וכנראה גם יוסף כבכור לאמו רחל. במשפחת יוסף עצמה, שוב נבחר הבן הצעיר,  יעקב משכל את ידיו ובכך ממחיש בצורה ברורה שהברכה המשמעותית איננה ניתנת לבכור, אלא דווקא לאפרים, הצעיר (שם, מ"ח, י"ג – כ'). ספר בראשית מלמדנו שהבכורה איננה מקנה אוטומטית את זכות הברכה, אלא ' בוחר באדם הראוי לקבל את הברכה – ברכת ה' ניתנת על פי בחירה ולא על פי בכורה. אמנם התורה עצמה מכירה במעמדו של הבכור ובזכויותיו, העובדה כי התורה עצמה יצרה מצב בו מקומו של הבכור מועדף על פני אחיו כפי שראינו בספר דברים  "כי את הבכר…יכיר לתת לו פי שנים בכל אשר ימצא לו כי הוא ראשית אנו לו משפט הבכורה" (דברים כ"א י"ז), היא רק במובן האישי המצומצם. כאשר עוסקים בבחירה המהותית והמשמעותית של ייצוג דרך ד' בעולם, אין עדיפות לבכור הביולוגי, אלא יש בחירה של ד' באדם הראוי לכך, ורק בחירה כזו מקנה את הברכה המיוחדת, ברכת הקרבה לד' וירושת הארץ.

מחקרים מראים שהאחים הבכורים ייטו להיות ממושמעים יותר, אחראיים יותר, וייטו לקריירות שמרניות יותר וכאלו שיציבות יותר מבחינה כלכלית. אחים בכורים ייטו להיות בעלי השכלה גבוהה יותר וירוויחו יותר כסף בממוצע בהשוואה לאחרים צעירים יותר. אחים בכורים מיוצגים בצורה לא פרופורציונלית באוניברסיטאות בהשוואה לאחים אחרים. אחים בכורים מיוצגים בצורה לא פרופורציונאלית במחלקות למנהל עסקים כמו גם בין רופאים מנתחים.

פדיון הבן היא מצות עשה מן התורה, ואחת מכ"ד מתנות כהונה שבה זכו אהרן ובניו הכוהנים. לפיה חייב האב לפדות את בנו הבכור בחמישה סלעים מאת הכהן. החיוב לפדות חל מגיל 30 יום של תינוק זכר. בכור החייב בפדיון, הוא בן זכר שהינו פטר רחם לאמו, כלומר הוולד הראשון שנולד בלידה טבעית ולא בניתוח קיסרי. התינוק הוא בן קיימא, התינוק אינו בן כהן או לוי, והוא בכור לאמו הישראלית שאיננה כוהנת או לוויה, ואע"פ שאינו בכור לאביו.

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד