ראש השנה – הקורונה – כל באי עולם עוברים

ג׳ בתשרי ה׳תשפ״א (ספט 21, 2020) | קורונה, ראש השנה, עלון בית החולים, חגים

מדענים מודים: "זלזלנו בקורונה, הנגיף הזה ממש שטני, יש לו תיאבון בלתי נדלה", קצת יותר מתשעה חודשים מאז שנכנס לחיינו, ולמרות כל  שנעשה עליו ברחבי העולם, הוא עדיין בגדר נגיף ערמומי, שמקורו עדיין מסתורי והוא גם עדיין בעל יכולת עוצמתית להדביק, להתפרץ, ולהתפזר בקרב האוכלוסייה.

המשנה קובעת שבראש השנה "כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון" (ראש השנה פ"ב). מי הם "כל באי עולם"? יש מהפרשנים שמשליכים את הביטוי לכל הבריאה, כולל חי צומח ודומם. נראה שהמשפט הוא על השלמות של העולם שזה האדם, שנברא ביום השישי כי הוא תכלית הבריאה ושלמותה (תפארת ישראל פרק ב'-ג') . אם כן האדם נידון בראש השנה כי הוא שלמות העולם כדרך שכתבה המשנה שבפסח נידונת התבואה שאז היא בשלמותה. בגמרא מתבאר האופן בו הקב"ה דן את כל יושבי תבל, "…וכולם נסקרים בסקירה אחת" (ר"ה י"ח ע"ב). כלומר, שנסקרים כל באי עולם בסקירה אחת והקב"ה מבין ללבו של כל אחד ואחד. לכאורה יש כאן סתירה מיניה וביה, מחד, המשנה אומרת שכולם עוברים כבני מרון, היינו אחד אחד, והמקרא שהביאו הוא להיפך "היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם" היינו שבודק את כולם בבת אחת – "וכולם נסקרים בסקירה אחת". כיצד ייתכן הדבר?הרמב"ם כותב על העיקר העשירי משלושה עשר עיקרי האמונה, "ואני מאמין באמונה שלמה שהבורא יתברך שמו יודע כל מעשי בני אדם וכל מחשבותם שנאמר: 'היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם" מה יש בפסוק זה שכה מייחד אותו והופכו ליסוד האמונה בהשגחה? הרב חנן פורת ז"ל בבארו את מזמור ל"ג בספר תהילים ממנו נלקח פסוק זה, מבאר כי ההשגחה הא-לוקית מקבלת מימד חדש בבואה להשגיח על בני האדם אשר להם – בשונה מכל הברואים – יש בחירה חופשית, ולפיכך יש לבוחנם ולדון אותם לאור מעשיהם. הווי אומר, הקב"ה משגיח באופן פרטי על כל בני האדם ויודע את מחשבות לבם ומעשיהם. לפיכך אין הוא מנהיג את עולמו ביחס לבני אדם על פי חוקי הטבע המתבססים על כוחות פיזיים, אלא על השגחה שיסודותיה צדק ומשפט לכל אדם באשר הוא שם. עיקרון זה בא לידי ביטוי במילים "היצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם", ועליו מבוססים דברי הרמב"ם ודברי המשנה במסכת ראש השנה (פ"א מ"א).                                                                    נגיף הקורונה פורץ לתאים האנושיים עם חסינות מענישה. הוא תופס טרמפים מיבשת ליבשת על שיעולים וכפות ידיים, בגלל צורך שלו לשרוד. יש לו צד ידידותי קשה לעמוד בפניו, הוא אוהב מסיבות, התקהלויות, העקשן הזה גובה קורבנות ברחבי העולם על ידי רכיבה אנושית תמימה לגמרי – צחוק משותף, שיחה, קירבה.                                                       אלא שבכך לא נתמצה אלא היבט אחד בפסוק, אך מה פשר הביטוי "כבני מרון"? הפירוש העיקרי "כבני אמרנא". 'אמרנא' בארמית זה כבשים. לפירוש זה, בראש השנה שהוא יום הדין עוברים כל אנשי העולם אצל הקב"ה שהוא 'הרועה הגדול', כמו עדר כבשים, שכאשר רועה הצאן רוצה לספור אותו אז הוא יוצר פתח  צר מאוד בדיר שלהם שדרכו יכול לעבור רק כבש אחד בלבד בכל פעם. הרועה ניחן, אם כן, ביכולת כפולה, הנעה בין יחס פרטני ויחידאי לבין ראייה כוללת, רחבה, בו -זמנית של העדר כולו. פירוש שני מביאה הגמרא "כמעלות בני מרון". יתכן שהכוונה ליישוב מרון הנמצא בגליל העליון, בתקופת הגמרא היה שביל שהיה סלול עד לראש ההר, השביל היה צר ולא היה סיפק בידם לסלול שביל רחב ונוח באופן שיוכלו לעלות ולרדת זה לצדו של זה וכדברי רש"י "כמעלות בית מרון – הדרך קצר, ואין שנים יכולין לילך זה בצד זה, שהעמק עמוק משני צידי הדרך" (שם). כלומר, שאחד אחד היו עוברים. כך בדיוק עוברים לפני הקב"ה ביום הדין. אם כן צירוף של יחד ולחוד, יחיד וייחודי, הרוקמים יחד את הרקמה המורכבת בין חשבון הנפש הפנימי, האישי, של כל אחד, לבין חשבון הנפש הקהילתי, בין יחודנו כעם ישראל לבין "כל באי עולם". בגמרא מובא פירוש שלישי, " כחיילות של בית דוד". וביאר רש"י "… מרון לשון מרות ואדנות, וכך היו מונין אותם יוצאים זה אחר זה, בצאתם למלחמה". לפני היציאה לקרב נערך מפקד צבאי חייליו של בית דוד היו נמנים אחד אחד כדי לדעת כמה מהם יוצאים וכמה מהם חוזרים. נראה שכוונת חז"ל בתיאורים השונים ללמד על המעגלים השונים בחייו של אדם, הפרט. היחיד עולה במעלה ההר וכשהדרך הופכת צרה נאלץ הוא לעבור לבדו במעלה השביל . העם. הכבשים עוברות אחד אחד לפני הרועה אך מטרת הספירה להשיב את העדר כולו לבעליו העולם. כדי שצבא ינצח צריך "סינרגיה" – שיתוף פעולה בין כוחות שונים, ובין יכולות מקצועיות שונות רק כאשר החייל הקטן לומד לתת מעצמו למען הכלל, אזי מובטח ניצחון התפילות בראש השנה נותנות ביטוי מוחשי לדין המשולש הזה, פרט – עם – עולם.                                                                         הנגיף הדביק מיליונים שלא חלו או חלו בצורה קלה בלבד, מה שאפשר לו להתרבות במעגלים מתרחבים. בשונה מהקורונה, אלו שנדבקים בנגיף האבולה לדוגמא, לא מתחילים להדביק אחרים לפני שהם מפתחים תסמינים וחלשים מכדי לנסוע. בנוסף חוקרים חשבו שילדים עמידים יותר לקורונה, וכיום יודעים שצעירים פגיעים יותר מכפי שחשבו.                 האדם הפרטי אחראי על מעשיו, אבל קשה מאוד להאשים את האדם הפרטי בכל דבר. הרי הוא חי במציאות מסוימת עם אנשים מסוימים, ולא תמיד יש לו אפשרות לבחור משהו אחר. יש לאדם אפשרות להסתתר במידה מסוימת מאחורי החברה והמציאות שהוא הונח בה. כמו חייל בגדוד, שהוא נידון על מעשיו, אבל פעמים רבות מעשיו הרעות מטושטשים על ידי מעשיו הטובים של חבריו ולהיפך, לכן צריך מידה נוספת של דין, והיא מידה ציבורית. הקבוצה כולה נמדדת כיחידה אחת. דין זה של גדוד הוא תקיף מאוד, את האדם הפרטי אפשר לדון והעניש, היחיד "עובר לפניו" מקבל יחס אישי ואינטימי. הקב"ה מתייחס אל כל אחד באופן אישי, לעומת זאת בציבור החשש הוא שהקב"ה יעביר אותנו "מעל פניו לגמרי", לכן זה דין תקיף כמו של גדוד צבאי, שברגע שגדוד מתחיל להראות סימנים של מרד, מיד הצבא מפרק את הגדוד הזה שלא יעשו אחר כך צרות צרורות. הרב חנן מוסיף שחייל היוצא לקרב כחלק מחיילותיו של בית דוד היוצאים למלחמה כחלק מגאולת ישראל, במציאות כגון זו יכול החייל הבודד על אף חסרונותיו להתרומם ולהיסקר בסקירה אחת עם הכלל, ומתוך כך לזכות יחד עם אחיו הלוחמים להיות נסקרים לטובה. עבודת הנפש לה אנו נדרשים השנה סובבת גם היא סביב הצירוף המאתגר בין ראייה כוללת ורחבה לבין עבודה נקודתית. חיי הפרט והעם נפגשים, אנו נדרשים להיות פרטניים ומדויקים, אבל בד בבד אנו מוזמנים גם להביט על חיינו "בסקירה אחת", במבט-על.                                      רופאים שנתקלו לראשונה אבחנו את הקורונה כנגיף נשימתי. אבל קוביד-19 יצר סיבוכים מדהימים שהם לא צפו. חולים התלוננו על בחילות ושלשול. לכמה מהם היו שיבושי דופק ואפילו התקפי לב. היו שסבלו מנזק לכליות או כשל של כבד. כמה איבדו את חוש הריח הטעם. אחרים הופיעו במרפאות עם קרישי דם או בועות סגולות על בהונות הרגליים.              הדרך היחידה להתמודד עם מגפת הקורונה לעת הזאת היא מניעת התפשטותו והדבקתו של הנגיף. חובה זו היא מגדרי פיקוח נפש, ומגדרי רודף, לשמור ולהקפיד על הנחיות והוראות הרופאים ככתבם וכלשונם. בשו"ת הרשב"ש (רבה של אלגי'ר במאה ה-15). נשאל, האם הניסה (הבריחה) בימי דבר ממקום למקום אם תועיל לאדם או לא, שאם נכתב בראש השנה למיתה מה תועילנו הניסה, ואם נכתב לחיים לא תזיקנו העמידה? והשיב, כי ביום ראש השנה עיקר הדין הוא לעניין שאר עניני אדם בני ומזוני בריאות וחולי ודומיהם. ואשר לא נכנס ביום הדין בחיים ובמות נשאר בחק האפשר במיתת מגפה ובמיתת מלחמה ודומיהם או מיתה טבעית על ידי רוע הנהגה…ואף על פי שנכתבה בראש השנה נפילת החרב והמגפה על הכלל, כדאמרינן בתקיעתא דבי רב ועל המדינות בו יאמר איזו לחרב ואיזו לשלום, אבל יש יחידים שאפשר שלא נכתבו לא בחרב ולא במגפה לפי שלא היתה להם עבירה מחייבת, ולפיכך תועיל הניסה מהחרב והשמירה מהמלחמה לפי שלא נכתבו בה בראש השנה ונשארו בחק האפשר, וכן תועיל ההנהגה הטובה בשמירת הבריאות ובהסרה מן החולי..". ומוסיף הוא וכותב "…אבל בימות המגפה צריך להיזהר בתכלית השמירה, ושיוסיף בהנהגתו לנקות המותרים, ושלא להרבות במזון, ושיאכל דברים טובי האיכות ומעטי הכמות, וירבה המנוחה וירחיק היגיעה, וירבה מהמנוחים הטובים, וירחיק האנחה וירבה השמחה, כל זה בקצה אחד מהקצוות ולא יספיק בזה המיצוע בלבד, וזהו אל יהלך אדם באמצע הדרכים אלא בקצה האחרון, וכל זה הוא ענין טבעי (סי' קצ"ה). בשו"ת דברי מלכיאל נשאל בעת מגפת החולירע האם להתאבל על הנפטרים, לאור דברי בעל השולחן ערוך שבשעת הדבר (המגיפה) אין מתאבלין משום ביעתותא (פחד). לדבריו, רשאים שלא לנהוג אבלות כדי שלא לפרסם מיתת קרוביהם שיעיב על החיים מפחד המגיפה. ועוד הוא מוסיף וכותב, אכן החולי שנקרא אצלנו חולירע. כיון שנראתה מחלה זו באיזה בני אדם ניכר שנשתנה ונתקלקל האוויר. ואף שלא מתו החולים בכל זאת מה שנחלו הרבה בני אדם על מחלה זו מורה על שינוי האוויר וקלקולו (כוונתו לדברי הגמרא הקובעת שהגדרת מגיפה מחייבת יחס כזה שבעיר המונה 500 גברים מתו 3 אנשים יום אחר יום), ולזה נראה שאם חלו הרבה בני אדם על מחלה זו שפיר מיקרי שהוחזקה מחלה זו (במקרה זה במחשבון כדי להגדיר האם מדובר במגיפה). ויש לפטור מאבלות בשביל ביעתותא (מפחד החברה שרבים ממנה מתים) (ח"ב סי' צ').

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד