שבת תשובה – בינונים – תלויים ועומדים

ט׳ בתשרי ה׳תשפ״א (ספט 27, 2020) | קורונה, שבת שובה, עלון בית החולים

"בינוניים" – תלויים זה בזה

הקורונה מגלגלת לפתחנו הזדמנות נדירה להרהר בעניין הסולידריות, מגפת הקורונה מסתמנת כמשבר עולמי. אבל דבר אחד ברור כבר בשלב הזה: הקורונה מגלה שאנחנו תלויים זה בזה הנגיף כאילו מבקש להזכיר לנו שאנחנו חולקים גורל משותף. הוא אינו מבחין בין ימנים לשמאלנים, בין חרדים לחילונים ובין ערבים ליהודים.

הימים שבין ראשה השנה ליום הכיפורים מכונים בשם עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה, ימים אלו מוקדשים לחשבון נפש. שם נוסף לימים אלו בין כֶּסֶה לעשור, על פסוק זה נאמר בתלמוד, "איזהו חג שהחֹדש מתכסה בו? הוי אומר זה ראש השנה" (ראש השנה ח' ע"א). לפי הבנה זו המילה כֵּסֶה קשורה לכיסוי ומציינת את תחילת החודש – כאשר הירח עדיין מכוסה כמעט לגמרי, כלומר יש הקבלה בין כֵּסֶה ובין המילה חדש שבפסוק. קיימת דעה נוספת כֵּסֶה הוא דווקא מלוא הירח, אמצע  החודש. דעה זו מבוססת בעיקר על מילים דומות בשפות שמיות אחרות, ובייחוד בארמית הסורית. עָשׂוֹר הוא כמובן כינוי ליום הכיפורים – החל בעשרה בתשרי, ככתוב, "אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא, מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם…" (ויקרא כ"ג, כ"ז). מכאן גם הכינוי 'צום הֶעָשׂוֹר', שניתן ליום זה בימי הביניים. הרמב"ם כותב על עשרת ימי תשובה, "אף על פי שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרת הימים שבין ראש השנה ויום הכיפורים היא יפה ביותר, ומיד היא מתקבלת, שנאמר, "דרשו ד' בהמצאו קראהו בהיותו קרוב" (הל' תשובה פ"ב ה"ח). במסכת ראש השנה מובא, כי בשעת הדין בראש השנה, נכתבים הצדיקים הגמורים ונחתמים  לאלתר לחיים…ואילו ה"בינוניים" תלויין ועומדין מראש השנה ועד יום הכיפורים – זכו נכתבין לחיים לא זכו נכתבין למיתה". בפשטות 'בינוני' הוא מצב "אמצעי" כאשר כף המאזניים אינה נוטה לצד אחד מהצדדים. ואם כן לכאורה די היה במצב זה לעשות מצוה אחת כדי להטותה לכף זכות?!, אולם הרמב"ם כתב על הבינוני התלוי עד יום הכפורים ש"אם עשה תשובה", נחתם לחיים ואם לאו נחתם למיתה, מדוע יש צורך בתשובה? אקדים, הרמב"ם מתווה דרך להתנהלות הראויה כל השנה ולא רק בעשרת ימי תשובה, "לפיכך צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב, וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב, חטא חטא אחד הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה, וגרם לו השחתה. עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות, וגרם לו ולהם תשועה והצלה" (הל' תשובה פ"ג ה"ד).

עד אתמול חיינו חיים עמוסים במעשים, התרוצצנו מהישג להישג ולא ידענו שובע. חשבנו שלבד נגיע מהר יותר, גבוה יותר, רחוק יותר. התקופה הזאת מבקשת לשנות לנו את דפוסי החשיבה האינדיווידואליסטית ולהדהד לנו את העובדה שאנחנו תלויים זה בזה. וכשאוכלים בשוק בווהאן בסין חיות שאינן ראויות למאכל אדם, בישראל נאלצים להסתגר בבתים.

דברי הרמב"ם מיוסדים על דברי הגמרא לעולם יראה אדם את עצמו ואת העולם כולו כאילו חציו חייב וחציו זכאי. עשה מצווה אחת, אשריו שהכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף זכות. עבר עברה אחת, אוי לו שהכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף חובה" (קידושין מ' ע"ב).  גמרא זו מתבססת על המשנה "כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ונוחל הארץ" (קידושין ל"ט ע"ב). ומפרש רש"י על אתר, שהמשנה מתארת שכר כפול, "מאריכין לו ימיו" בעולם הזה, "ונוחל את הארץ"- לעולם הבא. הגמרא קובעת שלא ניתן ללמוד את המשנה כפשוטה, שהרי מצוה בודדת אחת אינה יכולה להקנות לאדם חיי עולם הבא. לפיכך פירשה הגמרא שמשנתנו עוסקת באדם שחציו חייב וחציו זכאי, שאז מצוה אחת אכן עשויה להכריע את דינו לכף זכות. המסקנה המתבקשת מפרשנות זו מתוארת בפירוש בברייתא "תנו רבנן: לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי: עשה מצוה אחת – אשריו שהכריע עצמו לכף זכות, עבר עבירה אחת – אוי לו שהכריע את עצמו לכף חובה" (שם, מ' ע"ב). כדי להניע את האדם לפעול כראוי, מורה לו הרמב"ם לראות עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי. במצב שכזה, אפילו מעשה אחד שלו עשוי להכריע את גורלו ואת גורל העולם כולו. חז"ל הבינו את הפסיכולוגיה האנושית, חצי-חצי נותנת לאדם סיכוי, תעשה מצווה אחת ולהטות את הכף היא דרישה ברת השגה. "לעולם יראה אדם עצמו חציו חייב וחציו זכאי", כדי שתמיד יאמר אני חצי, אעשה עוד מצווה אחת ואחשב צדיק. אבל אם יחשוב שחסרות לו הרבה מצוות כדי להיות צדיק, עלול הוא ח"ו להתייאש מלכתחילה. "… ומפני עניין זה נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצוות מראש השנה ועד יום הכפורים יתר מכל השנה (הל' תשובה פ"ג ה"ד). אם כך מדוע הוסיף הרמב"ם את הצורך בתשובה בעשרת הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים? הסבר מעניין הוצע לקושי זה בספר 'שפתי חיים', לדבריו, "הבינוני" מאופיין בכוחות מנוגדים טובים ורעים מעורבים, מצווה אחת אינה עושה את השינוי, תשובה לעומת זאת מהווה שינוי מהותי. החובה המוטלת על האדם ב'עשרת ימי תשובה' הינה בחירה מהותית, מגמה אחרת, שונה, תשובה היא תפנית, תשובה היא לשוב לאותם צמתים ופרשות דרכים בהם הבחירות היו שגויות ולשנות.

בתי החולים הם מדגם מייצג לכך שאנחנו חולקים מרחב אחד ופגיעים באותה מידה ונדרשים לשיתוף פעולה כדי להיחלץ מהמשבר. עלינו ללמוד מחדש לסמוך זה על זה. זה מתחיל בכך שכל אחד מאתנו יישאר בבית ויקפיד על ההוראות. רק כך נוכל להקטין את השסע בחברה הישראלית עכשיו ועם תום המשבר.אולי עלינו להבין שאנחנו רקמה אנושית אחת, שהרווחה שלנו, החירות שלנו והשפע שלנו תלויים בקשר בינינו, בין בני האדם כולם.

האחריות האישית שלנו אינה מצטמצמת באחריות על עצמנו או על הסביבה הקרובה אלינו בלבד. התורה מחייבת אותנו בלקיחת אחריות על החיים שלנו ברמה הכוללת, לדעת ולהבין שהאדם הפרטי משפיע, קובע ומכריע את דינם של אנשי מדינתו של בני דורו וכלל עולמו. הקיום של העולם תלוי בכל אחד ואחד מאתנו – "העולם נידון אחר רובו והיחיד נידון אחר רובו, עשה מצוה אחת – אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות, עבר עבירה אחת – אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה" (קידושין מ' ע"א). ההכרעה לכף חובה מעמידה את האדם הפרטי בסכנת מות, את המדינה בסכנת אבדון ואת העולם כולו בסכנה של השחתה. כפי שכתב הרמב"ם "אדם שעונותיו מרובין על זכיותיו מיד הוא מת ברשעו… וכן מדינה שעונותיה מרובין מיד היא אובדת שנאמר זעקת סדום ועמורה כי רבה וגו'. וכן כל העולם כולו אם היו עונותיהם מרובין מזכיותיהן מיד הן נשחתין שנאמר וַיַּרְא ד' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ (בראשית ו', ה'). ושיקול זה אינו לפי מנין הזכיות והעונות אלא לפי גודלם, יש זכות שהיא כנגד כמה עונות …ויש עוון שהוא כנגד כמה זכויות… ואין שוקלין אלא בדעתו של א-ל דעות והוא היודע היאך עורכין הזכיות כנגד העונות (הל' תשובה פ"ג ה"ב). ככל שהעולם היה פחות מתקדם והיה תלוי יותר ב'חסדי הטבע', האדם הרגיש יותר את חוסר האונים שלו מול העוצמות הטמונות בטבע. ככל שבני האדם התקדמו והחכימו, הם החלו להבין יותר ויותר את העולם, והוא הפך לפחות ופחות מאיים. בני האדם מבינים מהו גשם ומהי רעידת אדמה, הם יודעים שכל תופעה נובעת מחוקי הטבע, וכך הדברים אף הופכים ניתנים לחיזוי. התופעות כבר אינן מפחידות כבעבר, כיוון שהן מובנות יותר, ובנוסף, ככל שחלף הזמן, פיתחה האנושות דרכים להתמודד עם התופעות ולמזער את הנזקים הנובעים מהן. יש חברות ביטוח, ניתן להרבות את הגשמים, אפשר להתפיל מים ואפשר לייבא מים. האנושות הולכת ומתקדמת, וככל שהיא מתקדמת, היא הולכת ומאבדת את החוויה הפשוטה של התלות. האדם מבין את המציאות ושולט בה, הוא אינו מפחד עוד מהעולם, ונושא האמונה הולך ומתרחק ממנו. נגיף הקורונה שידד מערכות תבל.

ימי הקורונה מלמדים אותנו שעם כל הכבוד למדע, לתבונה האנושית ולטכנולוגיה המתפתחת – יש עוד הרבה דברים שאין לנו מושג לגביהם. אז אולי נגיף הקורונה פשוט רוצה להגיד לנו: קצת צניעות, בני אדם, קצת צניעות, ואולי הקורונה לא מסתפקת בלכפות על כולנו הכרה בדבר תלותנו בזולת – היא מבקשת מאתנו בעידן התזזיתי שבו אנחנו חיים לפגוש מקרוב גם את עצמנו.

בעל ה'משך חכמה' מחלק את מצוות הלא-תעשה לשתי קבוצות. האחת – מצוות מעשיות, כגון, עבודה זרה וגילוי עריות וכדו', והשנייה – מצוות נימוסיות ומידות. כגון, לשון הרע, גזל ורכילות. האדם היחיד העובר על מצוות מעשיות – עונש מיתה ומלקות. ואילו על מצוות נימוסיות ומידות – אינו נענש. בציבור לעומת זאת, הדין שונה, על מצוות מעשיות – נאמר, "השֹכן אִתם בתוך טֻמאֹתם", על כך אמרו בגמרא "אפילו בזמן שהן טמאין – שכינה שרויה ביניהן" (יומא נ"ז ע"א). ואילו על מצוות נימוסיות ומידות – נאמר, "רומה על השמים". כביכול, סלק שכינתך מהם ה"משך חכמה" מדגים עיקרון זה, לפיו בציבור השחתת המידות גרועה יותר מהשחתה במצוות, ע"י מספר דוגמאות – ביניהן ביחס לדור המבול, "א"ר יוחנן, בא וראה כמה גדול כחה של חמס. שהרי דור המבול עברו על הכל, ולא נחתם עליהם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל, שנאמר, "כי מלאה הארץ חמס מפניהם, והנני משחיתם את הארץ… ". (סנהדרין ק"ח ע"א), על גילוי עריות – דין ציבור יש להם, והיה מרחם עליהם,  אבל בעבירה על ה'נימוסיות' – אין מקום לרחמים. חז"ל ממשילים את התלות ההדדית לשניים שהיו הולכים בספינה, והיה אחד קודח בקרקעית הספינה. "משל לבני אדם שהיו יושבין בספינה, נטל אחד מהן מקדח והתחיל קודח תחתיו. אמרו לו חבריו, מה אתה יושב ועושה? אמר להם, מה אכפת לכם, לא תחתי אני קודח? אמרו לו, שהמים עולין ומציפין עלינו את הספינה" (ויקרא רבה ד', ו'). היחיד לא יכול להסתגר בחדרו ולומר, מה אתם רוצים ממני, זה החדר שלי, זו בעיה שלי! אם החדר שלו יוצף במים, כל הספינה תטבע, מעשה של הפרט יכול לקעקע את כל המציאות, אנחנו ערבים זה בזה ותלויים זה בזה. איזה מין נגיף זה  שבוחן את הרקמה האנושית על ידי בידוד והפרדה זה מזה?! הפעם, הריחוק, הבידוד, והסגר, עשויים להציל חיים, היחסים שלנו כקולקטיב מעולם לאגו עמדו במבחן כזה, ששיאו יגיע ביום שאחרי, כשהנגיף יתפוגג וממדי ההרס של כלכלת ישראל ייחשפו. אז סוגיית "כל ישראל ערבים זה לזה" תהיה רלוונטית מתמיד, ואיתה יעמדו למבחן גם השאלות הבאות, האם כחברה נמצא את הדרך לסייע למי שיזדקק לעזרה, באופן פרדוקסלי, גילוי סולידריות בימים אלה פירושו להתבודד ולא להצטופף. בסופו של דבר, זה תלוי רק בנו! ככל שנקפיד על ההנחיות ממ"ש (מסיכה, מרחק, שטיפת ידיים), לשון הרמב"ם רלוונטית מתמיד, "…חטא חטא אחד, הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה וגם לו השחתה. עשה מצווה אחת, הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות וגרם לו תשועה והצלה" (הל' תשובה פ"ג).

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד